שנת תשע"ד | שבת פרשת פנחס

פרשת השבוע: אם תרצו – תִרְצָה

בפרשתנו מופיע לראשונה רצונן של בנות צלפחד לזכות ולקבל נחלה בארץ, מאז הן הפכו לסמל לנשים אוהבות את ארץ ישראל. וז"ל הכתוב:

"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה" (במדבר כ"ז א).

השבוע נתייחס בדברינו לאחרונה שברשימה זו והיא תרצה.

בשיפוליו המזרחיים של השומרון, בנחלת שבט מנשה, שבטן של בנות צלפחד שוכנת העיר תִרְצָה.

עיר זו נבחרה על ידי ירבעם בן נבט לשמש כבירתה של ממלכת ישראל. ננסה לברר את התהליך שהוביל להחלטה זו.

ירבעם הומלך על ידי עשרת השבטים למלך בבירה ההיסטורית של השומרון, בשכם. שכם הייתה עיר עתיקת יומין עוד מתקופת האבות. יעקב קנה דווקא בה את חלקת השדה 
                                                                                   (בראשית ל"ג יט).

היא שכנה על הגבול שבין שני בניו של יוסף אפרים ומנשה (עיינו יהושע י"ז ומבחינה זו היא מקבילה לירושלים שבה עבר הגבול בין יהודה ובנימין). חשיבותה של שכם באה לידי ביטוי גם במעמד הברית בימי יהושע, מעמד שמקביל למעמד הר סיני. וז"ל הכתוב: "וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע: וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם" (יהושע כ"ד כד-כה).

מתוך כך, ראשיתו של הפסוק הבא, ברורה ואילו אחריתו מעוררת תמיהה

 "וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל" 
                                                                                                     (מלכים א  י"ב כה).

מדוע זנח ירבעם את בירתו ההיסטורית שכם לאחר שבנה אותה כעיר בירה ועבר לפנואל הנמצאת בעבר הירדן המזרחי?

עיון בספר מלכים מגלה עובדה נוספת, בסוף ימיו בנה ירבעם עיר בירה חדשה- את תִרְצָה. מידע זה מתגלה כביכול בדרך אגב. בנו של ירבעם, אביהו חלה קשות. ירבעם שולח את אשתו בתחפושת לברר אצל אחיה השילוני מה צפוי לו. הנביא מגלה את התרמית ומנבא על מות הבן. אשת ירבעם חוזרת אל ארמון המלוכה ומגלה שהנבואה כבר התקיימה. וזה לשון הכתוב:

"וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת"
                                                                             (מלכים א י"ד יז).

הארמון של מלך ישראל נמצא בתִרְצָה.

פרו' יהודה אליצור ז"ל (אביו של אורי אליצור ז"ל) הסביר את ההליך בדרך מעניינת מאוד. נסכם את דבריו בקצרה וננסה להסיק מהם גם לדורנו. לטענתו, עם הקמת ממלכת ישראל, ירבעם בנה באופן טבעי, את שכם כבירתו. ברם, זמן קצר מאוחר יותר תבע ממנו פרעה-שישק, שנתן לו חסות בימי שלמה, לפרע את המחיר ולפתוח במלחמה כנגד שכנתו הדרומית - ממלכת יהודה. ירבעם סירב ליזום מלחמת אחים ועל כן עלה שישק על ארצו והרס עשרות רבות של ערים וביניהן גם את שכם. ירבעם ברח לעבר הירדן המזרחי מאימת שישק. לכן, נאלץ ירבעם לבנות לו בירה חדשה, רחוק מתגרת ידו של שישק, בשיפולי הגלעד, את פנואל. רק לאחר שנים רבות הלחץ המצרי נחלש וירבעם היה יכול לחזור אל הצד המערבי של ארץ ישראל אל השומרון. אז בנה הוא את תִרְצָה ששימשה כעיר בירה עד לימי עמרי.

זכותה של תרצה -  אוהבת ארצה -  עמדה לה.

בשבועות האחרונים זכינו להכיר שלש אמהות, שנתנו דוגמא לכל העם, מה היא אהבת העם והארץ ומה היא גבורה ומדוע אין בזאת סתירה, ח"ו, לאהבת הורים לילדיהן. האחדות שהצליחו לעורר בגדולתן רוממה רבים. הן הזכירו לכולם שכוחנו באחדותנו. בל נחזור לימי הפילוג של ירבעם ורחבעם, נחזור למורשתן של בנות צלפחד, לדרכן של רחל, בת גלים ואיריס.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר