|
 שנת תשע"ה | שבת פרשת יתרושו"ת במראה הבזק: הטלת איסור על הבאת מוצרים המכילים אגוזי-אדמה על כל ילדי בית-הספר בגלל ילד אלרגי(מתוך ח"ה) מונטריאול, קנדה Montreal, Canada אייר תשנ"ט שאלה משפחה בקהילתי פנתה אלי בשאלה הבאה: בננו סובל מאלרגיה אקוטית לבוטנים ולתוצרתם. יש לו רגישות גבוהה במיוחד לאלרגיה זו. אם הוא אוכל או נוגע חלילה בבוטנים או תוצרתם, הוא זקוק לזריקה מיידית (אפיפן) ולהגיע לבית חולים תוך רבע שעה להמשך הטיפול. התגובה ללא הטיפול המיידי עלול רח"ל להסתיים בפיקוח נפש ממש. ידוע לנו על מקרים אחרים שהסתיימו לא עלינו במוות. בגלל זה אנו מבקשים מילדי בית הספר היהודי במונטריאול להמנע מלהביא בוטנים לבית הספר ואף לחייב את הורי שאר התלמידים לבל ישלחו בוטנים ותוצרתם עם ילדיהם לתחום בית הספר. אנו פונים בזה אל הרב בשאלה האם זה הוגן וצודק לתבוע מבית הספר והורי התלמידים את כל הנ"ל? אודה לכם על התייחסותכם ומתן חוות דעתכם ההלכתית. תשובה א. אין לעשות מעשה1 שיפגע במישרין2 בחולה או בבעל רגישות רפואית. ב. אדם חולה או רגיש מבחינה רפואית איננו יכול לדרוש מן הסובבים אותו לשנות את אורח-חייהם הרגיל והתקין כדי שלא ייפגע בעקיפין, ועל החולה מוטל להיזהר3. ג. חובה על הסובבים את החולה או הרגיש מבחינה רפואית לעשות כל מאמץ שלא ייגרם נזק על ידיהם, ולוא בעקיפין4. על כן אין לאסור באיסור כללי על הבאת אגוזי-אדמה לבית-הספר, ומאידך גיסא - מכיון שידוע5, שיש ילדים הרגישים לאגוזי-אדמה - חובה על המביאים לדאוג לכך שלא יווצר מגע בין אגוזי-האדמה או שאריותיהם ולבין הילדים הרגישים. בחדר-האוכל יש להקצות מקום מיוחד לילדים רגישים ושם יהיה פיקוח מיוחד שימנע הכנסת כל מאכל שיכול לסכן את האוכלים שם. בכיתות הנמוכות (לפי שיקול דעת הנהלת בית-הספר) יש לאסור הבאת אגוזי-אדמה6. יש לנצל בעיה זו כדי לחנך להתחשבות בזולת ולכיבוד החריגים, ולהדגיש את חובת הזהירות מפגיעה בזולת, חובה המוטלת הן על התלמידים הן על ההנהלה7. ________________________________________________ 1 מהא דרב יוסף בבבא בבתרא (כג ע"א) שאף על פי שבמקרה זה הנזק נבע מהיותו חולה - מנע משכינו להזיקו. וכך הבין הריב"ש (סי' קצו, מובא ב"בית יוסף" חושן משפט סי' קנה סע' מא), שמדובר בנזק, שפוגע רק בחולה, אבל אדם בריא לא היה יכול למחות כלל. וכך נפסק שם ברמ"א (סעיף טו). וכן כתב ב"אגרות משה" (חו"מ ב סי' יח) שמדובר בנזק כזה שאין אנשים בריאים יכולים למחות נגד עשייתו, וכן כתב בספר "פתחי חושן" (דיני נזיקין פרק יג סעיף יג). ו"חזון איש" (חו"מ ב"ב סי' יג סעיף יא) לא הבין כך בגמ' הנ"ל, אבל משמע שלמסקנה אינו חולק על הריב"ש. 2 שגם בנזק הגוף רק אסור אם הוי "גירי דיליה", מהא דבי בר מריון (ב"ב כו ע"א), "כי הוה נפצי כיתנא הוה אזלא רקתא ומזקא אינשי": שם משמע שהאבק היה מזיק לאנשים עצמם ולא לנכסיהם, ואף על פי כן מדייקת הגמ' שם שצריך להיות "גירי דיליה". וגם במקרה של רב יוסף הנ"ל (דף כג ע"א) מדובר לפי רמב"ם בהל' שכנים (פרק יא הל' ה) בחולה שהעורבים מזיקים לו, ובכל זאת טרחו כל המפרשים להסביר שהנזק הוא מ"גירי דיליה". 3 עיין "חזון איש" (חו"מ ב"ב סי' יג סעיף יא ד"ה נראה). ויש להוסיף עוד שמדברי הראשונים על הסוגיה בעניין רב יוסף, משמע שהחולה יכול לעכב רק אם הנזק הוא כזה, שגם בריאים סובלים ממנו קצת, אבל אין מקפידים עליו. אבל נזק שאינו מפריע לבריא כלל, משמע שהחולה אינו יכול לעכב. עיין ברשב"א (כב ע"א ד"ה אמר) ור"ן (שם ד"ה אמר ליה) וב"נימוקי יוסף" (דף יב בדפי הרי"ף) ובריטב"א (שם) שכולם כתבו ביחס לנזקי העורבים "שאין שאר בני אדם מקפידים עליו כל כך". משמע שנזק שאין שאר בני אדם מקפידים עליו כלל, אין לאיסטניס זכות למחות בו. וגם בדוגמה של ריב"ש (מובא בהערה 1 למעלה) הרי זה נזק שמפריע לבני אדם. וכן משמע מן הרמב"ם (פרק יא מהל' שכנים הל' ה) שמדובר בנזק, שמיצר לכל בני האדם, אלא שלחולה הוא מפריע יותר, אבל נזק שאינו מפריע לבריאים כלל, אין זכות לעכב. וצריך עיון גם בלשון הרשב"א (הנ"ל) "כל מי שנודע ומוחזק שאינו יכול לסבול נזק אחד ידוע מן הנזקים שהנפש קצה בהם, אין לו חזקה". וצריך הכרע. ויש להוסיף גם ש"חזון איש" הנ"ל כתב, שאם המזיק קדם לחולה, אי-אפשר למנוע את מעשיו. 4 שאם משאירים פירורים של אגוזי-אדמה, הרי זה כעשיית בור ברשות-הרבים שאסורה, והעושה כן עובר על עשה "השמר לך ושמור נפשך מאד" ועל לא-תעשה "לא תשים דמים בביתך" (דברים כד, ח), ראה רמב"ם (הל' רוצח ושמירת הנפש פרק יא הל' ד) שהרי כאשר הנזק נגרם כתוצאה מריח, הרי זה כמו "זפת, סיד ומלח" שאסור להניחם קרוב לכותל חבירו (ב"ב יז ע"א) והוי "גירי דיליה", כמו שנפסק ברמב"ם (פ"ל מהל' שכנים הל' ב) ובשו"ע חושן משפט (סי' קנה סעיף ד) וכמו "ניפוץ כיתנא" (דף כ ע"א). וכאן אין צריך סיוע של הרוח ולכן לכולי עלמא הוי "גיריה דיליה", וייחשב כנזק ישיר. 5 עיין בבא קמא (נב ע"א) שאם מכסים בור בכיסוי העומד לפני שוורים ולא לפני גמלים, ובא גמל ונפל לתוכו, אם גמלים לא שכיחי - אנוס הוא, ורק אם גמלים באים לפרקים, כי אז חייב. ולכן הוא הדין בנדון דידן, שאם ידוע, שבאזור יש ילד הסובל מן הרגישות הזאת - חייבים להיזהר בדבר, אבל אם לא ידוע כלל שיש ילד כזה בבית-הספר - אין צריכים לחשוש. 6 דהוי כ"שולח את הבעירה ביד חרש, שוטה או קטן" שחייב בדיני שמים (ב"ק נט ע"א). 7 האיסורים המנויים בהערה 4 חלים גם על הנהלת בית-הספר.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
