שנת תשע"ה | שבת פרשת כי תשא

שאלה

אני אם לשלושה ילדים קטנים, ואחד הסיפורים שאני נוהגת לספר לילדי, והוא מאוד אהוב עליהם, הוא "אליעזר והגזר" מאת לוין קיפניס. זהו סיפור מאוד יפה וחינוכי על איך שכולם באים לעזרת סבא אליעזר להוציא את הגזר מהאדמה, ולבסוף כולם אוכלים ביחד את הגזר. סבא אליעזר ואשתו אלישבע נראים בתמונות כאנשים צדיקים, לסבא אליעזר זקן גדול, ובעלי כשהוא מספר את הסיפור אפילו קורא לו רבי אליעזר. אולם, לאחרונה שכנה שלי אמרה לי שהיא הפסיקה לספר את הסיפור, מכיוון שלא מוזכר שהם הפרישו תרומות ומעשרות מהגזר, ואם כן בסוף הסיפור כולם אכלו לא כשר, ולדעתה זה לא חינוכי לספר סיפור כזה. חוץ מזה, היא גם טוענת שזה לא יפה שסבא אליעזר לא נתן לבעלי חיים שעזרו לו לטעום מהגזר.

מה עלי לעשות? האם להפסיק לספר את הסיפור? האם להוסיף לסיפור שהם הפרישו תרומות ומעשרות מהגזר?

 תשובה

שאלתך היא אכן שאלה חשובה, ועלינו להקפיד לספר לילדינו רק סיפורים חינוכיים. עם זאת, נראה שבסיפור זה של "אליעזר והגזר" ישנו מסר יותר עמוק, שגם מסביר איך נוצר גזר כל כך גדול, וגם מדוע לא הפרישו ממנו תרומות ומעשרות. ועל כן יש לבאר לילדים את הסיפור בדרך הבאה:

1.    סבא אליעזר זרע את הגזר בשנה השישית לשמיטה, שבה נאמר "וצויתי את ברכתי"¹, ולכן צמח גזר כל כך גדול.

2.    סבא אליעזר ביחד עם עוזריו לקטו את הגזר בשנת שמיטה, ולכן הגזר היה פטור מהפרשת תרומות ומעשרות².

3.    מכיוון שהגזר היה כל כך גדול, ניכר היה שהוא נזרע בשישית, ולכן הוא לא נאסר משום גזירת ספיחין³.

4.    כאשר סבא אליעזר ועוזריו משכו בגזר, הם התכוונו שכל אחד יקנה רק חלק מהגזר, שיעור שדרך אדם להביא לביתו מן ההפקר⁴.

5.    לפי הנוסחה של רבי אליעזר (כפי שבעלך מספר), רבי אליעזר פעל כאוצר בית דין בלקיטת הגזר, ואחר כך חילק ממנו לכולם⁵.

6.    אף שהיו גם בעלי חיים שעזרו לסבא אליעזר למשוך בגזר, מכל מקום סבא אליעזר לא נתן להם לאכול מן הגזר אלא הכין להם דייסה, מכיוון שאין מאכילים לבעלי חיים פירות שביעית הראויים לאדם⁶.

לקראת פורים, מן הראוי לספר לילדים סיפור דומה מאת אותו מחבר, "מעשה באזנהמן"⁷.

____________________________

 ¹ ויקרא כה, כא.                                             

² רמב"ם שמיטה ויובל ד, יב.                         

³ חזון איש שביעית ט, יז.                              

⁴ רמב"ם שמיטה ויובל ד, כד.

⁵ תוספתא שביעית ח, א-ד.

⁶ רמב"ם שמיטה ויובל ה, ה.

⁷ להלן הנוסח המלא:

בבית קטן במרכז השוק

גרה סבתא בלהה עם סבא חבקוק,

בליל פורים, אחרי קריאת המגילה,

סבא חבקוק אמר לסבתא בלהה:

כי "הגיע הזמן – לאפות אזנהמן".

לסבתא קמח היה בבית

וגם נשאר לה שמן זית.

ביצה לקחו מהתרנגולת

וסוכר סבא קנה במכולת.

עמדה סבתא והחלה ללוש:

לוש – לַש, לוש לֵש,

וסבא הדליק בתנור אש.

סבתא אמרה: "עתה אדאג

היכן אמצא פרג?

הרי לא יתכן שאזנהמן יהיה ריק

ומה אעשה בבצק?"

ענה בשימחה סבא חבקוק

ראי מצאתי צימוק.

לקחה סבתא את הצימוק האחד,

שמה בבצק וסגרה מכל צד.

את הבצק על המרדה הרימה

והכניסה לתנור פנימה.

בבקר סבא התעורר

ואת האזנהמן הלך לבקר,

אך מיד הוא נבהל

ולסבתא קרא מיד.

סבתא פרצה בבכי

מי יוכל את זה להוציא?

באו השכנים נתנו רעיונות

אך לא מצאו פתרונות.

עד שבא בחור,

ואמר: ש"צריך לשבור את התנור"!

אמר ועשה הך הך בפטיש מכה

והנה אזנהמן גדול ורחב מבריק ומזהיר,

לא נראה כמוהו בכל העיר.

ניסו השכנים להוציאו

אך לא הצליחו להזיזו,

עד שבא גדעון הנהג

והוא לבוש במסכה שלך חג,

אמר לכולם פנו לי דרך,

אין צורך לעבוד בפרך.

לקח חבל אותו קשר,

לאזנהמן ולאוטו גרר.

עלה וישב ליד ההגה

ואת האזנהמן משך ללא הגה.

את האזנהמן לקחו לשוק,

מימינו סבתא בלהה משמאלו סבא חבקוק.

עמדו וקראו לכל הקהל:

"מי רעב – יבא ויאכל"

התאספו ובאו זקנים ובחורים

ואכלו ממנו כל ימי הפורים

ועוד לצפרים נשארו פרורים.