שנת תשע"ה | שבת פרשת בחוקתי

שו"ת במראה הבזק: מקום הדיון בתביעות בין בעל ואשה כאשר האשה עברה לדור במדינת הוריה

(מתוך ח"ג)

מקסיקו סיטי, מקסיקו                                           Mexico City, Mexico

תמוז תשנ"ד

שאלה

משפחה התיישבה במקסיקו ובה קבעו את ביתם ומעונם. ללא הודעה, ובהפתעה, האשה עזבה את הבית עם ארבעת ילדיה וערקה למדינה אחרת, לטענתה בגלל שבעלה מציק לה. מדינה זו היא המדינה של הוריה ובה גם נערכו נשואיהם ונולדו שניים מילדיהם.

הבעל הגיע לבד"ץ הקהילה פתח תיק לשלום בית ואנו הרבנים ופרנסי הצבור עשינו כמיטב יכולתנו להשכין שלום ללא הועיל. האישה עמדה בסירובה לחזור למקסיקו. בינתיים הבעל הלך למקום בו היא נמצאת והצליח בתחבולות להחזיר למקסיקו אחד מארבעת ילדיו. בעקבות זאת האישה פנתה לבית דין במקום מגוריה החדש בדבר "חטיפת ילד" וביקשה להחזיר לה את הילד שנחטף - לדבריה. האישה עומדת בתוקף על רצונה להתגרש.

הבעל סרב להתייצב בפני בית דין שבו נתבע במדינה אחרת הואיל והוא טוען:

1. מקסיקו היא מקום המגורים של המשפחה.

2. מכאן האישה נעלמה ללא הודעה ולקחה את ילדי המשפחה.

3. אם היתה חטיפה הרי האישה ביצעה אותה.

4. הוא מוכן לדון בנושא זה ובכל שאלת החיים המשותפים בבד"ץ הקהילה האשכנזית במקסיקו, היכן שנפתח התיק הראשון בנושא כאוב זה וכן מקום המגורים המשותף של המשפחה.

היכן יש לערוך הדין?

תשובה

מן התיאור שבשאלתך משתמע, שישנן תביעות הדדיות בין בני הזוג, תביעת הבעל מן האשה לשלום בית והחזרתה למקום מגוריו¹, ותביעת האשה מן הבעל - להחזיר את ילדה החטוף ולהתגרש ממנו².

במצב זה, כאשר ישנן תביעות מנוגדות, והצדדים מסרבים לדון האחד בפני בית-הדין שבמקום מגוריו של השני, אין משמעות לכלל "התובע הולך אחר הנתבע"³ כפי פשוטו.

עם כל זה, לדעת הגר"א⁴ טעמו של הכלל הנ"ל הוא - מאן דכאיב ליה כאיבא, אזיל לבי אסיא, והתובע דכאיב ליה ילך לרפא עצמו לתבוע את הנתבע במקום מגוריו. לפיכך הפתרון למצב האמור יהיה, כשאחד מן הצדדים - מי שמצוקתו מן המצב הנוכחי (חוסר שלום בית או חטיפת הילד וכדומה) תגבר - יסכים לדון בפני בית-הדין שבמקום מגוריו של השני.

___________________________________________________

1   בתביעה להשכין שלום בין בני זוג ולהשיב אשה לחיק בעלה מקום הדיון יהיה במקום מגוריו של הבעל, עיין "אגרות משה" (חושן משפט סי' ה), ובפרט כשמקום זה הוא מקום המגורים המשותף האחרון של בני הזוג. עיין תקנה י לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל - תש"כ: "משפט בין איש לאשתו אפשר להגיש גם בבית-הדין של מקום מגוריו האחרון של בני הזוג". וראה בספר "סדר הדין" לאליאב שוחטמן (תשמ"ח, עמ' 107) מקורותיה ההלכיים השונים של תקנה זו. ועיין עוד "יביע אומר" (ח"ב, חושן משפט, סי' ד).

²   תביעת גירושין והסכמי גירושין בין בני הזוג יידונו במקום מגוריה העכשוי של האשה. עיין "אגרות משה" (שם בסוף הסימן ד"ה אבל הוא רק), ובפרט בנידון דידן שהאשה עזבה את מגוריה עם בעלה בטענה, שאינה יכולה לגור עמו וכי בעלה מציק לה, עיין "סדר הדין" (עמ' 11) בשמו של הרב זאב ורנר שגם במקום שיש להחיל את הכלל "התובע הולך אחר הנתבע", במקום בו האשה התובעת ברחה מפני בעלה והיא ברחה אל הוריה, אין להחיל את הכלל האמור ויש לדון במקום האשה.

³    שו"ע חושן משפט סי' יד סעיף א ברמ"א.

⁴    הגר"א שם ס"ק יח, ועיין "אגרות משה" (שם בסוף התשובה).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר