שנת תשע"ו | שבת פרשת מטות

חמדת חינוך: כן, אבל לא עכשיו

לפני מספר חודשים נעצר צעיר בן 27 מבת-ים בחשד שגנב שקית תפוצ'יפס. על פי החשד הוא נכנס לחצר בית וכשראה שבעלת המקום הבחינה בו נמלט מיד מהחצר. כעבור שעה קלה ניסה שוב את מזלו וניסה להיכנס לדירה, הפעם דרך הדלת, שהתבררה כלא נעולה. במקום שהה ילד בן 12 שהבחין בחשוד ושאל אותו לפשר מעשיו. החשוד השיב כי הוא רעב, לקח שקית תפוצ'יפס ועזב. הצעיר נעצר כעבור זמן קצר על ידי המשטרה, והובא לפני שופטת שהאריכה את מעצרו בשלושה ימים.

מה שמעניין בסיפור הזה הוא שכמה חודשים לפני כן יצאה חברת עלית, יצרנית התפוצ'יפס, בקמפיין פרסומי שהסלוגן המוביל שלו היה "טבעי שלא תשלוט בעצמך". מה נאמר? מתברר שהפרסום אכן עובד...

מה צריך כדי להצליח בחיים?

אחד הניסויים המפורסמים בעולם נערך על ידי הפסיכולוג ולטר מישל מאוניברסיטת סטנפורד. הוא כונה "ניסוי המרשמלו". מישל בדק קבוצה של ילדים בני ארבע שלכל אחד מהם ניתן מרשמלו. הובטח להם שאם יצליחו להמתין 20 דקות ולא יאכלו אותו יקבלו כפרס מרשמלו נוסף. האם הם יעמדו בפיתוי? רוב הילדים נכשלו בכך כשלון חרוץ. תוך שניות ספורות מרגע שהמבוגר עזב את החדר, לא נשאר עוד זכר למרשמלו שהיה מונח על השולחן. היו מעטים מביניהם שהצליחו להתגבר על החשק לזלול את הממתק הורוד, והמתינו בסבלנות את הזמן הדרוש. אותם הילדים נבדקו בהמשך, שנים מאוחר יותר, והתברר דבר מדהים. הילדים שניחנו ביכולת לדחות סיפוקים הגיעו רחוק והצליחו בלימודים ובעבודה יותר מאשר שאר חבריהם בהבדל ניכר. התברר שהנכס החשוב ביותר להצליח בחיים הוא לאו דווקא יופי, כסף, חוכמה או קסם אישי. מה שקובע הוא היכולת שלך להתגבר ולשלוט בעצמך.

לחכות עד הביס הראשון

כאנשים מאמינים אנו דוגלים בכך שאחד ההבדלים היסודיים בין האדם לבהמה הוא בכך שהאדם אינו נשלט על ידי האינסטינקטים החייתיים שלו, אלא ניחן ביכולת ההתגברות והשלטת כוח המוסר על הטבע. אנו פותחים את היום בהצהרה "אוזר ישראל בגבורה" ועומדים על כך שעל אף ש"אליך תשוקתו – אתה תמשול בו" (בראשית ד, ז).

יתירה מזו, אדם מאמין עסוק מגיל צעיר לאמן ולפתח את "שריר ההתגברות", באופן יומיומי כמעט. דוגמא בולטת לכך היא מה שמתרחש בכל ליל שבת עם סיום התפילה. יהודי נכנס לבית ומברך את בני משפחתו ב'שבת שלום'. לאפו מגיע ניחוח תבשילי השבת, והמיזוג של ריח המרק המהביל עם העוף ותפוחי האדמה המתובלים בדיוק כמו שהוא אוהב, יוצר תמהיל מפתה שקשה לעמוד בפניו. ובכל זאת עד שיזכה להכניס לפיו את הביס הראשון צפוי לו מסע מכשולים לא קצר. זה מתחיל בשירת שלום עליכם (כפול שלוש פעמים כל בית), זה ממשיך דרך אשת חיל (ובחלק מן העדות אין לוותר גם על 'בר-יוחאי'). זה עובר דרך קידוש, ברכת הילדים (לנוהגים), נטילת ידיים וברכת המוציא. עד שהבן-אדם זוכה לנגיסה הראשונה עוברות דקות רבות וארוכות של התאזרות בסבלנות והתגברות. ועוד לא אמרנו מילה על ליל-הסדר בו עד ל'שולחן-עורך' הנכסף עשויות לחלוף שלוש שעות שבמהלכן המסכן הכניס לפיו בעיקר כרפס...

מתנת ההמתנה

אין ספק שהאימון הקבוע נותן את אותותיו ושרירי ההתגברות ודחיית הסיפוקים מתפתחים אצלנו באופן משמעותי. התוצאה ניכרת כבר בגיל צעיר כשילד בן 6 שסיים בדיוק את השניצל של ארוחת הצהריים ובא לו לקנח באיזה שוקו מרווה, מסוגל לקבל בשיוויון נפש את העובדה ש"אני בשרי עכשיו, וצריך לחכות...". היכולת המופלאה להמתין ולהתגבר עד לזמן המתאים חוזרת כחוט השני בתחומים רבים: 'שמירת שבת' ו'שמירת נגיעה', 'שמירת העיניים', 'שמירת הברית', ועל אותו משקל (תרתי-משמע) יתבטא אף בתחומי חול כמו 'שמירת משקל'.

אחד הדברים שעוזרים להצליח במשימה הוא הפנמת העובדה ש"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג, א) - יש זמן מתאים לכל דבר. מי שלא יתגבר על החשק ויאכל בטרם עת את הפרי עלול לגלות שטעמו בוסר ושבגלל החיפזון החמצנו את ההזדמנות לאכול בבוא העת את הפרי הבשל (יש כאן קשר אף לחטא הראשון בהיסטוריה של האכילה מעץ הדעת, אך זה דורש ביאור בפני עצמו).

ומה לגבי התפוצ'יפס? התפיסה היהודית יכולה לקבל את האמירה ש"טבעי שלא תשלוט בעצמך", אבל טוענת שלאדם יש את היכולת לקחת את הטבע ולהתעלות מעליו (זה אחד הרעיונות מאחורי "ברית המילה"). בעזרת כוח הנשמה ובאמצעות השכל וכוח הרצון בן אדם מסוגל להתגבר על האינסטינקטים הטבעיים, לדחות את החשק, להמתין בסבלנות ולשמור את עצמו לזמן המתאים. זה נכון לתפוצ'יפס, וזה נכון לכל תחום אחר בחיים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר