שנת תשע"ז | שבת פרשת שמות

לפני מעמד המינוי של משה ליד הסנה הבוער באש, הכריז הכתוב: "וַיַּרְא אלקים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אלקים" (שמות פרק ב' כה).

קולמוסים רבים נשתברו בניסיון להסביר פסוק זה ובמיוחד את סופו הסתום. מצד אחד, ברור שאין נסתר בפני הקב"ה ואין ידיעה מחוץ לידיעתו ומצד שני, לא ברור על איזו ידיעה מיוחדת מכריז הכתוב, ידיעה שתוצאותיה היא גאולה לישראל.

רש"י פירש שלפני שליחותו של משה, היתה תקופה של הסתר פנים (בדורנו אין צורך להכביר במילים כדי להסביר את משמעות העניין וחומרתו). וז"ל: "נתן עליהם לב ולא העלים עיניו". 

ראב"ע פירש בכיוון אחר: "וירא החמס, שהיו המצרים עושים בגלוי. וידע העשוי בסתר".

לדבריו, הנושא הוא: העוולות שעשו המצרים לבני ישראל והכתוב הכריז כי הכל היה גלוי ביחס לקב"ה, אפילו העינויים שנעשו בהסתר. (גם בנושא זה של מחנות מוות מוסתרים היטב אין צורך להכביר במילים).

האברבנאל ביאר בדרך הבאה: "וזה פירוש 'וַיַּרְא אלקים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אלקים', ר"ל שמצד אחד שמע נאקתם וזכר את בריתו ומצד אחר ראה את בני ישראל שהיו עושים כמעשה ארץ מצרים בע"ז שלהם ועם כל זה הכריע כף הזכות וידע השם אותם ורחם עליהם לגאלם".

פירושו של האברבנאל מבוסס כנראה על המדרש הבא: "'וַיַּרְא אלקים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אלקים', אמר ריש לקיש שראה שהן עתידין להמרות על ים סוף דכתיב 'וימרו על ים בים סוף' (כשרצו לחזור מצרימה), וידע אלקים, ידע שהן עתידין לומר 'זה אלי' (בשירת הים), ריב"ל אמר ראה שעתידין לומר  'אלה אלהיך ישראל' (בחטא העגל), וידע אלקים, שעתידים להקדים נעשה לנשמע (במתן תורה)" (שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א).

המדרש מנסה להתמודד עם מצב שבו העם מצד אחד, מצליח להתעלות לפסגות גבוהות מבחינה רוחנית ומצד שני, נופל לבורות לא פחות עמוקים מבחינת שמירת המצוות ויראת השמים.

בפסוק זה, ששימש הקדמה לבשורת הגאולה יש בשורה אדירה גם לדורנו. אם ברצוננו להבין מדוע ההכרעה היא לכף זכות, יש לעיין בדעה הבאה במדרש: "ורבנן אמרי וירא אלקים שעשו תשובה הבינונים וגם הרשעים הרהרו לעשות תשובה דכתיב 'התאנה חנטה פגיה', וידע אלקים, שאפילו אחד בחבירו לא היה יודע אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, וזה מכוון את לבו וזה מכוון לבו ועושין תשובה" (שם).

לדעת רבנן הכתוב מכריז בפסוקנו, כי עמוק בתוך הלב, במקום שבני אדם אינם מסוגלים לראות, רק הקב"ה יודע שקיימים הרהורי תשובה. זה לא רק שיש צדיקים הנושאים על גביהם את כלל הציבור, גם הבינונים והרשעים בעם ישראל הם צדיקים.

בשנים האחרונות ניתן לזהות (למרות נפילה לתהומות בחלק מן התחומים) רגשי קודש נסתרים, שצצים ועולים מבין השיטין בחלקים נרחבים של החברה הישראלית. תופעה זו רחבה הרבה יותר מתנועת התשובה וההתחזקות הגלויה. זה מצטרף לכך שהחברה בישראל הגיעה בשנים האחרונות להישגים רבים בתחומים רבים.

גם אם הדרך עדיין ארוכה, נשתדל להפנים את המסר העולה מפרשת שמות. נחפש את אותם הרהורי תשובה, חברתיים, מוסריים וערכיים ונטפח אותם. שמירת המצוות בגלוי תופיע בסוף הדרך. כל ניסיון לדחוק את הקץ עלול רק לדחותו ח"ו. גם אם בעיניים אנושיות אי אפשר לראות זאת, יש כאן הכרזה - וַיֵּדַע אֱלֹקים! רבותי, סבלנות!