שנת תשע"ז | שבת פרשת ויקרא

פרשת השבוע: מידת הוותרנות (חלק א')

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א' א).
במילים אלה נפתח ספר ויקרא המכונה תורת כהנים.  פתיחה זו מדגישה שוב את גדלות רוחו של אהרון הכהן, אחיו הגדול של משה. היה מצופה שבכותרת לספר, העוסק בנושא המשכן והעבודה בו, שהופקדו בידיו של אהרון הכהן, הוא זה שיופיע. אע"פ כן, אין ולו רמז בכל התורה כולה, כי עינו של אהרון הייתה צרה במעמדו הבכיר של אחיו הצעיר. ההיפך, מן הרגע הראשון שמשה נתבשר כי אהרון ילווה אותו במשימה החשובה של הוצאת עם ישראל ממצרים, הודיעו הקב"ה: "וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד' יד).
לצערנו, מצאנו כמה וכמה דוגמאות הפוכות לאורך התנ"ך, נבאר אחת מהן, שהיא פחות ידועה.
האונס החמור של תמר בידי אמנון- אחיה, היה אחד המאורעות הנוראים שהתרחשו בביתו של דוד. אמנון היה בכור הבכורות של דוד, שכיהן כיורש העצר. מי שעזר לו לתכנן את הפשע ואולי אפילו דחף אותו לכך היה בן דודו, יונדב בן שמעה, אחי דוד.
הכתוב מתארו כך: "וּלְאַמְנוֹן רֵעַ וּשְׁמוֹ יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וְיוֹנָדָב אִישׁ חָכָם מְאֹד" (שמו"ב י"ג ג).
חז"ל דרשו: "דבר אחר אל תתחבר לרשע זה יונדב בן שמעה אחי דוד שנקרא חכם שנאמר ויונדב איש חכם מאד (שמואל ב' י"ג ג') להרע ולא להיטיב. רבי אומר שוה לו אילו נקרא טיפש ולא נקרא חכם" (אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק טז).
בעקבותיהם פירש רש"י: "חכם לרשעה". הוסיפו  על כך הרד"ק והרלב"ג (בהתאמה) "ויונדב היה חכם ובעל תחבולות ויעץ אמנון תחבולה שתבא לפניו ואמרו ויונדב איש חכם מאד חכם להרע ולרשעה" "ר"ל למצוא תחבולות לעשות רע והנה השיאהו לעשות מה שהיה קשה בעיניו עשייתו אך כאשר ראה שהסכימה עצת יונדב בזה התיר לעצמו עשייתה".
צריך להבין מה גרם ליונדב לעשות זאת, מה דחף אותו לכך? נציע את ההסבר הבא: שִׁמְעָה היה הקטן שבין שלשת אחיו הגדולים של דוד. הוא מופיע לראשונה בין שלשת האחים שהובאו תחילה לפני שמואל, בבואו למשוח את בנו של ישי. שם הוא מופיע בשם שַׁמָּה, וז"ל הכתוב: "וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ: וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק בָּאתִי הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח וַיְקַדֵּשׁ אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח: וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְקֹוָק מְשִׁיחוֹ: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיקֹוָק יִרְאֶה לַלֵּבָב: וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְקֹוָק: וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְקֹוָק: וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְקֹוָק בָּאֵלֶּה"  (שמואל א פרק ט"ז ג-י).
כך מבואר גם ברשימות היחס של חצרון בן פרץ בן יהודה: "וְאִישַׁי הוֹלִיד אֶת בְּכֹרוֹ אֶת אֱלִיאָב וַאֲבִינָדָב הַשֵּׁנִי וְשִׁמְעָא הַשְּׁלִישִׁי" (דברי הימים א פרק ב' יג).
שמעה ושני אחיו חשו שוב נפגעים מאוד מדוד, כאשר הוא הופיע בשדה הקרב והציע עצמו כמי שיצא להילחם בגלית. וז"ל הכתוב: "וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים: וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה: וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל: ... וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים: וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ: וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ: וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא" (שמואל א פרק י"ז (יב-כט).
מסתבר מאוד כי דבריו החריפים של אליאב שדיבר גם בשם שני אחיו הושפעו מאוד, מההשפלה שחוו בבית אביהם, בזמן ביקורו של הנביא שמואל. הם הלוחמים את מלחמות השם, נדחו מפני האח הצעיר. שלא כמו אהרון, הם לא היו מוכנים לותר.

בעזה"י, בשבוע הבא, לאחר ר"ח ניסן, ראש השנה למלכים, נמשיך לבאר את הדברים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר