שנת תשע"ז | שבת פרשת בהעלותך

תלונתם של מרים ואחיה אהרון, כנגד משה מתוארת במילים הבאות: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְקֹוָק הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר י"ב א-ג).

בדברינו לפרשת בהעלותך תשע"ב הבאנו מקורות מדברי חז"ל ומדברי הראשונים, על פיהם בשפת התנ"ך לביטוי "כושי" אין קונטציה ומשמעות שלילית, אלא ההפך מכך. אמנם, יש מן הראשונים שראו בעצם השימוש בביטוי זה, ניסיון פגיעה במשה ובאשתו, נוות ביתו, מי שעזבה את בית אביה והלכה אחריו במדבר, עי"ש.

ננסה בדברינו השבוע לברר לעומק, מה היה שורש הוויכוח על פי סמיכות הפרשיות?

לאחר התלונות הקשות שהיו בפי כל חלקי העם, משה רבנו פנה אל הקב"ה וביקש: "להחזיר את המנדט" "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי" (שם, י"א יד-טו).

הקב"ה הציע פתרון: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ" (שם, טז-יז).

הכתוב סיכם: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְקֹוָק וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל: וַיֵּרֶד יְקֹוָק בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ: וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה" (שם, כד-כו).

לא נתפרש בכתוב מה הייתה נבואתם. חז"ל השלימו את הפער: "ומה נבואה נתנבאו? אמרו: משה מת, יהושע מכניס את ישראל לארץ" (סנהדרין דף יז ע"א).

דברים אלה של חז"ל מחוללים מהפכה בהבנת סדר המאורעות המופיעים בתורה. שהרי הגזירה על משה רבנו שלא יכנס לארץ, נגזרה רק לאחר פרשית 'מי מריבה' המופיעה בפרשת חקת שבהמשך ספר במדבר: "וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: ... וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: ס וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק וַיִּקָּדֵשׁ בָּם" (במדבר כ' ז-יג).

משה רבנו, במקום לדבר אל הסלע, החזיר את העם לתקופת האות והמופת והכה בסלע (הקוראים המעוניינים להעמיק בנושא מוזמנים לעיין בספרי 'צפנת ישעיהו' עמודים 198-208).

לכן (כמודגש לעיל), המילה המנחה בכל הפרשיות שאנו דנים בהן היא דבר.

הגאון מוילנא דרש "מילה בסלע שתיקה בתרי", אם משה רבנו היה אומר מילה בסלע ולא היה מכה בו, ה'תרי' = השניים = אלדד ומידד היו שותקים ולא היו אומרים את הנבואה: "משה מת, יהושע מכניס את ישראל לארץ".

אנו נצעד בעקבותיו ונפרש כי ציפורה, היא הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית, הייתה הראשונה שעשתה 'מילה בסלע', מלה את ערלת בנה - בנו של משה, באמצעות סלע=צר, מה שאפשר, בסופו של דבר, למשה רבנו להביא את עם ישראל למעמד הר סיני ולשמיעת הדיבור האלקי. מאותו רגע ואילך נתקיים במשה רבנו: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק: וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל  יְקֹוָק: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק" (שמות י"ט ז-ט). 

גם אחרי הטעות של ההכאה בסלע, אין לחלוק על משה רבנו, האיסור חל על כל העם ואפילו גם על מרים ואהרון.