|
 שנת תשע"ז | שבת פרשת שלחחמדת האינציקלופדיה התלמודית: מצות חלהוְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה', רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה וגו'. (טו יט- כ) כמה קמח צריך ללוש כדי להתחייב בחלה? אם הניח הרבה מצות על השולחן בערב פסח או הרבה דברי מאפה למשלוח מנות בפורים, וכיסה אותם במפה, האם מצטרפים לשיעור חלה? שיעורה. עיסה קטנה פטורה מן החלה, שנאמר כאן: מִלֶּחֶם הָאָרֶץ, ולא כל לחם, פרט לעיסה קטנה (ספרי זוטא פרשת שלח והובא בפירוש ר"י בן מלכי צדק חלה פ"ב מ"ז). ואיזו עיסה חייבת בחלה? כשיש בה כשיעור עיסת המדבר - שהיו לשים במדבר עומר לגולגולת (רש"י ערובין פג ב) - שנאמר כאן: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם, כדי עיסותיכם. וכמה עיסותיכם? כדי עיסת המדבר והיא עשירית האיפה, שנאמר: וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא (שמות טז לו. ברייתא שם). בשיעור חיוב חלה נחלקו תנאים (עי' עדיות פ"א מ"ב), ופסקו הרמב"ם (בכורים פ"ו הט"ו), הטור והשולחן ערוך (יורה דעה שכד א) כתנאים הסוברים ששיעור חלה חמשה רבעים של קב. וחמשת רבעים קמח הם כשיעור ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה (רמב"ם שם; טוש"ע שם). ובמדרש (במדבר רבה פי"ח) נתנו סימן לדבר: "חלה" בגימטריא ארבעים ושלש. דעת הצל"ח (פסחים קטז ב) והחתם סופר (שו"ת חלק אורח חיים סי' קכז) שהביצים של דורותינו נתקטנו מכפי שהיו בימי התלמוד, ובכל מקום שצריך שיעור כביצה יש לשער בשתי ביצים שלנו. אלא שכתבו שבמקום שריבוי השיעור הוא קולא, אין לסמוך על זה. הילכך בחיוב חלה יש להפריש מעיסה שהיא בת מ"ג ביצים שלנו, אך לא יברכו על ההפרשה עד שיהא בה שיעור פ"ו ביצים שלנו. ויש סוברים שלא נתקטנו הביצים (עי' תשב"ץ ח"ג סי' לג). ויש שכתבו שאפילו אם נתקטנו הביצים, אין לנו אלא הביצים שבזמננו, שכך נאמרה ההלכה לשער בכל דור ודור לפי הביצים שבאותו זמן (עי' חת"ס שם וחזון איש סוף הלכות שבת והגהות אמרי ברוך ליו"ד סי' מד ע"פ הראב"ן סי' רנו. ועי' צפנת פענח הל' שקלים פ"א ה"ג).
צירוף. העושה עיסתו קבים, היינו פחות פחות מכשיעור חלה, ונגעו זה בזה, נחלקו תנאים בדבר:
צירוף סל שמחייב בחלה לדעת רבי אליעזר, כתבו השאילתות (שאילתא עג) והרי"ף (פסחים מח ב) והרמב"ם (בכורים פ"ו הט"ז) והרא"ש (פסחים פ"ג סי' ו) שלמדוהו מהכתוב כאן: וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ וגו' חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה - מלמד שהוא מפריש מן האפוי (רמב"ם שם), ש"מלחם הארץ" משמעו שפעמים שאין העיסה חייבת בחלה, ומתחייבת לאחר שנעשית לחם, על ידי צירוף סל (ר"ן שם. וכעין זה בשאילתות שם ובמהר"ם חלאווה שם). כשמצרף בסל, כתבו ראשונים שצריך שיהא הכל תוך דופני הכלי, שלא תהא שום ככר למעלה משפת הכלי, מאחר שהדבר ספק אם אויר הכלי מצרף את מה שאינו בתוך דופני הכלי (ספר התרומות כלל פב; סמ"ג עשה קמא; שבלי הלקט סי' ריב ותניא רבתי סי' מה בשם רבנו אביגדור; טור ורמ"א בשו"ע שכה א, ועוד). אבל דעת הסמ"ג (שם) בשם הר"י ב"ר אברהם ותוספות רבנו פרץ (פסחים שם) בשם ר' יחיאל, שדווקא טבלא שאין לה לבזבז כלל, הדבר ספק אם מצרפת; אבל כשיש לה לבזבז, הרי זו מצרפת אף מה שבגודש הכלי. כיסה את הככרות במפה, הרי זו מצרפתן כמו כלי (הגהות רבנו פרץ לסמ"ק סי' רמו; ארחות חיים הל' חלה עמ' 208 בשם ר"פ; תשב"ץ פ"ה; טור שכה; שו"ע שם א בשם יש מי שאומר). והוא שפורס את המפה מתחתיהן ומעליהן (אגודה פסחים פ"ג סי' מה; מהרי"ל הל' פסח). ודווקא כשמכסה אותן באותה מפה שהן מונחות עליה; אבל אם הניחן על גבי מפה וכיסה אותן במפה אחרת, או שהניחן על גבי טבלא שאין לה לבזבז וכיסה אותן במפה מלמעלה - אינן מצטרפות (פרי מגדים או"ח סי' תנז משבצות זהב ס"ק א ע"פ לשון מהרי"ל שם). ובתוספות רבנו פרץ (פסחים שם) ובמחצית השקל (סי' תנז ס"ק ג) כתבו שאם הניחן על השולחן וכיסה אותן במפה - מצטרפות.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
