שנת תשס"ח | שבת פרשת מקץ

שו"ת במראה הבזק

וינה, אוסטריה   Vienna, Austria
ניסן, תש"ן

היחס לספר "מקבים" ולספרים חיצוניים

שאלה

מה יחסנו לספרים החיצונים, ובעיקר לספר המקבים?

תשובה

המכנה המשותף לכל הספרים החיצונים הוא, שאינם בכלל כתבי הקודש. הם לא נכתבו בנבואה - כספרי הנביאים, ואף לא ברוח הקודש - כספרי הכתובים. ומכאן, גם היחס אליהם: ספרי חול גמורים שאין לייחס להם כל קדושה. להבדיל, מספרי תורה, נביאים וכתובים, שהם, ורק הם, בכלל כתבי הקודש1. לגבי כל הספרים החיצונים2, אין בידינו את המקור העברי ויתכן, שחלקם נכתב אף ביוונית. לא תמיד ידוע המחבר, ויתכן שיש מהם שנכתבו בידי שאינם בני ברית3.
אע"פ כן יש בחז"ל4 ובראשונים5, התיחסות חיובית - כאל דברי חכמה - בעיקר לספר בן סירא, המצוטט פעמים רבות בש"ס. כן משמש ספר מקבים א'6 כמקור היסטורי, למה שהתרחש בתקופת החשמונאים7. לעומת זאת, ספר מקבים ב', נכתב במקור ביוונית, ואף מחוץ לארץ ישראל, כנראה. ושם מחברו ידוע - יסון איש קוריני. ברור, שהיה בן התרבות ההלניסטית, וכתב בדרך ובסגנון הסופרים ההיסטוריונים היוונים8.
הספרים מקבים ג' וד' אמנם עוסקים בהיסטוריה של בית תלמי, אך אין להם קשר למרד החשמונאים.
אע"פ שספר מקבים א' משמש כמקור היסטורי לתקופת החשמונאים, נס פך השמן שחז"ל הדגישוהו בסוגית "מאי חנוכה", במסכת שבת9 איננו מוזכר בו. ולעומת זאת, נצחון החשמונאים ומלחמותיהם, אע"פ שנזכרים, אינם מודגשים בדברי חז"ל. את ההסבר לכך ניתן למצוא בדברי הרמב"ן10, המבטאים, את הביקורת על החשמונאים הכוהנים, שנטלו לעצמם גם כתר מלכות.
האיסור הנזכר במשנה — במסכת סנהדרין11, ריש פרק חלק בשם ר"ע — לקרוא בספרים החיצונים, נתפרש להלכה ע"י הרמב"ם12 והרמ"א13, כאיסור לקרוא בספרי עבודה זרה: "היאך עיקר עבודתה, ומה מעשיה ומשפטיה. ציוונו הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל, ולא נהרהר בה, ולא בדבר מדבריה". ואף שאיסור זה כולל, לדעת רב יוסף שם בגמרא, גם את ספר בן סירא, גם הוא פירש דבריו בהמשך הסוגיא "אמר רב יוסף, מילי מעלייתא דאית ביה, דרשינן להו"14.

_______________________________________________

1 עיין מדרש רבה במדבר, נשא, י"ד, ד', שיסוד העניין הוא האיסור, להוסיף על כ"ד הספרים המקודשים. וזאת, כנראה, כדי להדגיש את עניין חתימת הנבואה בימי חגי, זכריה ומלאכי, וסגירת התנ"ך בידי אנשי כנסת הגדולה, בימי עזרא הסופר. ולהוציא מדעת המינין, ובעיקר הנוצרים, שבכתביהם הספרים החיצונים הם חלק מהתנ"ך.
2  במסגרת תשובה זו, לא ניכנס לדיון מי הם כל הספרים המכונים "ספרים חיצונים". ויש בזה כמה שיטות, שאין בהם נ"מ להלכה, בסוגיא זו. יש לציין, עם זאת, כי נחלקו הראשונים בשאלה, האם בתנ"ך נזכרו ספרים שאינם חלק מספרי התנ"ך. כגון, ספר מלחמות ד' או ספר הישר. עיין כדוגמא, במחלוקת הרמב"ן והאבן עזרא לשמות י"ז, י"ד. ובמחלוקת רש"י ורלב"ג ליהושע י', י"ג, ואכמ"ל.
3  עיין בביקורתיות, במבוא של כהנא לספרים החיצוניים הוצאת מסדה, ת"א, תשל"ז.
4  על מוצאו של בן סירא, כבנו של ירמיהו, עיין בח"מ על שו"ע אבן העזר, סימן א, ס"ק ח'. עיין ב"ק, דף צ"ב, ע"ב. ובעירובין, דף ס"ה, ע"א. לגבי הרשימה המלאה של המובאות מספר בן סירא, בחז"ל, עיין בהצעה לספר בן סירא, מאת יהודה ליב בן זאב, נדפסה בספר כתובים אחרונים בתרגום יצחק זעקיל פרענקיל איש המונא (המבורג), הוצאת לוין אפשטיין ירושלים תשכ"ו. וכן עיין אנציקלופדיה תלמודית ערך: חכמות חיצוניות, ובהערה מס' 145. בענין גירסת הירושלמי בסנהדרין, ריש פרק חלק, עיין בבאר שבע שם, ובדברי מרגליות הים, על אתר.
5   עיין בתוס' ב"ק ועירובין שם. ברמב"ן, בהקדמתו לספר בראשית, בעניין "הספר המתורגם, חכמתא רבתא דשלמה", עמוד ה', בהוצאת מוסד הרב קוק, מהדורת הרב ח"ד שעוועל, ובהערה 79 שם.
6  עיין בבה"ג, הלכות סופרים, על מגילת בית חשמונאי.
7  השווה תוכן וסיום תפילת על הניסים, לספר מקבים א', ד', נ"ח, ועיין גם פסיקתא רבתי סימן ו'.
8  כהנא שם, במבוא למקבים א' וב'.
9 דף כ"א, ע"ב עד כ"ג, ע"ב.
10 בראשית מ"ט, י'. עמוד רס"ח, במהדורא הנז' לעיל.
11 דף צ', ע"א, במשנה, ובגמרא שם, דף ק', ע"ב.
12 פ"ב מה' ע"ז, ה"ב.
13 שו"ע יו"ד, סימן רמ"ו, סע' ד' בהגה. ועיין בביאור הגר"א שם ס"ק י"ט.
14 עיין עוד בראשונים על אתר. הרי"ף, הרא"ש והיד הרמה המפרשים את הביטוי: ספרי הצדוקים, הנזכר בגמרא, כפירוש לביטוי ספרים חיצונים, כספרי מינין שעלולים לגרור את האדם לכפירה ואפיקורסות. וע"כ לא רק שאסור להאמין בהם, אלא אף לקרוא בהם — אסור. כפי שהדגיש הריב"ש בשו"ת, סימן מ"ה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר