שנת תשס"ו | שבת פרשת מקץ

משפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקה

עסקות וחוזים על פי ההלכה – סיטומתא (5)


השבוע נעסוק בשתי דוגמאות מעשיות, בהן דנו הפוסקים, ואם ניתן להחשיבם כקנין סיטומתא.
קודם שבאים לדון במקרים ספציפיים, נדגיש נקודה יסודית בפסיקה למעשה בשאלות אלו. הנתון המרכזי אותו צריך לברר הוא מה תוקפו המדוייק של אותו מעשה על פי מנהג הסוחרים. דין סיטומתא, לא יקנה למעשה כלשהו תוקף גדול יותר מאשר המנהג.
הדוגמא הראשונה בה נעסוק היא מנהגם של סוחרי היהלומים לסיים עסקאות באמירת 'מזל וברכה'. לדעת הרב שטרנבוך (בעל 'מועדים וזמנים') מזל וברכה הוא "קנין גמור בדין תורה ביהלומנים שנהגו בני אומנתם כן". פוסקים אחרים חלקו משני טעמים – הטעם הראשון הוא החשש לשיטת הרא"ש שהבאנו בשבוע שעבר: "דסטומתא היינו דוקא שנעשה מעשה… אבל דיבור בעלמא לא" – ואמירת 'מזל וברכה' אינה אלא דיבור. הרב אשר וויס טוען שהמשמעות הנהוגה על ידי סוחרי היהלומים אינה של הקנאה במובנה המלא. שכן, אם יפסד היהלום באונס, ההפסד הוא על המוכר, ולא על הקונה. לפיכך, אין לתת לאמירת 'מזל וברכה' מעמד של מעשה קנין גמור. לפיכך, על פי ההלכה יכול הקונה לחזור בו, אלא שיש עליו 'מי שפרע'.
נושא נוסף הנדון בפוסקים הוא רכישה באמצעות כרטיס אשראי, קודם שמשך הקונה את החפץ הנקנה [שוב, נדגיש, שהכל מתוך הנחה שמנהג הסוחרים הוא לתת לפעולה זו תוקף של קנין]. קנין בכרטיס אשראי אפשרי בכמה דרכים: חתימה על טופס, מתן כרטיס אשראי בטלפון, או בזמן רכישה באינטרנט. יש שכתבו, שבחתימה או ברכישה באינטרנט נעשה מעשה – חתימה, והקשה על המקלדת, אך בשיחה טלפונית אין כאן אלא דיבור בעלמא, ועל פי שיטת הרא"ש אין כאן דין סיטומתא.
יתכן לחלוק על טענה זו ולטעון, שמה שכתב הרא"ש שאין סיטומתא בדיבור, היינו דווקא במקום בו כל תוכן הדיבור הוא הבטחה  אפילו תהיה בעוצמה ובסגון מובהק ככל שיהיה. אך מתן מספר כרטיס אשראי בטלפון, אינו נידון כדיבור, אלא כמעשה, שכן אינו רק חזוק הכוונה לקנות בדברים אלא מתן אפשרות גביית כסף מחברת האשראי, ועל כן יש לדונה כמעשה ולא כדיבור. [מדין סיטומתא, ולא מדין קנין כסף]. על כן יתכן שגם לשיטת הרא"ש יש כאן דין סיטומתא.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר