שנת תשע"ח| שבת פרשת ויגש

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: חנופה

איזה איסור עובר אדם הקורא לרשע שהוא טוב?
באלו נסיבות מותר להחניף למלך?

מתוך כרך טז של האנציקלופדיה התלמודית, ערך חנפה, פרקים א-ב

וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה  (מד, יח)

רש"י: כי כמוך כפרעה, חשוב אתה בעיני כמלך.

האיסור ומקורו: 'ולא תחניפו את הארץ' (במדבר לה לג), זו אזהרה לחנפים (ספרי שם פיסקא קסא), שכן משמעו: לא תהיו חנפים (רבנו הלל שם). ויש שמנוה במנין הלאוין (יראים השלם  סי' רמח; רמב"ן בהשגות לסהמ"צ סוף שורש ה בדעת בעל הלכות גדולות, ועוד). וביאר הרמב"ן (על התורה שם ובסהמ"צ שם) שלאחר שהזהיר הכתוב: 'ולא תקחו כפר לנפש רצח', 'ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו' (שם לא-לב), חזר והזהיר שלא נחניף להם למעלתם או לתקפם וכבוד משפחתם.

 גדרו. בגדר איסור חנופה כתבו ראשונים שהוא ששומע או רואה בחברו דבר עוול, או שאינו הגון, ואומר טוב הוא (יראים שם על פי סוטה מא ב וכעי"ז בשערי תשובה לרבנו יונה חלק ג סי' קפד). שמלבד שנמנע ממצות תוכחה, הרי הוא בכלל מחזיק ידי עוברי עבירה (תוס' שם), וכענין שנאמר: וחזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו וגו' כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנפה לכל הארץ (ירמיהו כג יד-טו. שערי תשובה שם). ועוד שנותן הוא מכשול לפני החוטא, כי אינו ניחם על רעתו ושונה באולתו, וכן נושא בעונש על הנזק שהזיק החוטא לשכנגדו, כענין שנאמר: מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם (משלי יז טו, שע"ת שם). וכל שכן אם העוול גלוי לרבים, שהמצדיקו חילל וביזה דת ודין (שע"ת שם), והרי זה בכלל חלול-השם (יד קטנה הל' דעות פ"י). ועוד, שהרי השומעים סומכים עליו ונגררים אחרי מעשה הרשעים (מאירי סוטה שם).

אף המהלל רשע, בין בפניו בין שלא בפניו, אף על פי שאינו מצדיקו על העוול שעשה, אלא אומר עליו שאיש טוב הוא, כתבו ראשונים שבכלל חונף הוא. ועל זה נאמר: 'עזבי תורה יהללו רשע' (משלי כח ד), לפי שייחשב צדיק אצל השומעים ויכבדוהו ותגבר ידו (שע"ת שם סי' קפט). ועוד, שמכשילו שלא ישוב מדרכו הרעה, כענין שנאמר: 'בפה חנף ישחית רעהו' (משלי יא ט. שע"ת שם סי' קצב). וכן מנו בכלל החנפים המחניף לאנשי זרוע כדי שיכבדוהו וינשאוהו (שם סי' קצב), או המתחבר לרשע ומקרבו כחבר, כענין שנאמר ביהושפט מלך יהודה: 'בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך' (דהי"ב כ לז ,שע"ת שם סי' קצג).

מחמת יראה וסכנה: כתבו התוספות (סוטה מא ב ד"ה אותו) שאיסור חנופה נאמר אף בחונף מחמת יראה, כל שאינו מקום סכנה (תוס' שם ד"ה כל),  שכן אמרו באגריפס המלך שהיה קורא בתורה (בהקהל) וכשהגיע לכתוב: 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי' (דברים יז טו), זלגו עיניו דמעות (לפי שהיה עבד ) ואמרו לו: אל תתירא אגריפס אחינו אתה (משנה שם מא א), ובאותה שעה נתחייבהו "שונאיהם של ישראל" כליה, שהחניפו לו לאגריפס (ברייתא שם ב) - והרבה חללים נפלו באותו היום (ירושלמי שם פ"ז ה"ז) - לפי שמלך בזרוע שלא כדין תורה והחזיקו ידיו בכך. שאף על פי שלא היו יכולים למחות, היה להם לשתוק ולא להחזיקו. וביארו התוס' (שם ד"ה אותו) שעונש החנופה בדבר עבירה, הוא מפני שמחניף לחברו מחמת יראה מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה, ועושה עין של מעלה כאילו אינה רואה.

במקום סכנת נפשות, כתבו ראשונים שמותר להציל עצמו על ידי חנופה (תוס' שם ד"ה כל על פי נדרים כב א), שאם ירא שמא יהרגנו מותר לומר יפה עשית (מגן אברהם סוף סי' קנו בדעת התוס' שם), אפילו עבר עבירה גדולה (שולחן ערוך הרב שם יח). אבל רבנו יונה (שם סי' קפח) ומנורת המאור (סי' מה) הוכיחו ממעשה אגריפס שחייב אדם למסור נפשו לסכנה ואל ישיא את נפשו עון אשמה כזאת, וכל שכן הדיין היושב על המשפט, שנאמר בו: 'לא תגורו מפני איש' (דברים א יז). והיד קטנה (שם)  חילק שדוקא כשאין שם אלא חשש סכנה אסור, כמו במעשה של אגריפס,  אבל בסכנה קרובה, מותר להציל עצמו על ידי חנופה, אלא אם כן העבירה גלויה לרבים ויש בה חלול השם (כמו במעשה אגריפס שהיה במעמד כל ישראל).

אף בחנופה שמהלל רשע, כתבו ראשונים שאסור אפילו שעושה כן מחמת יראה (שע"ת שם סי' קצט), אלא שמכל מקום מותר לכבדו כדרך שמכבדים בני אדם אנשי זרוע בקימה והידור וכיוצא (שם ע"פ סוטה מא ב). ואף זה אינו מותר אלא כשמתכוין שלא יזיקוהו, ודוקא במקום שאין חלול השם (מאירי שם). וכן אמרו: מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר על העתיד לבוא: 'לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע' (ישעיה לב ה), מכלל שבעולם הזה מותר (סוטה שם). וריש לקיש (סוטה שם) למד כן מעיקב שאמר לעשו: 'כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני' (בראשית לג י), ולהחניפו נתכוין (רש"י שם). אולם רבנו בחיי (בראשית לג י) גורס שר' פדת חולק וסובר שאף מפני היראה אסור לכבדו שנאמר: 'דבר שקרים לא יכון לנגד עיני' (תהילים קא ז) וכתוב: 'כי לא לפניו חנף יבא' (איוב יג טז), ולא הותר אלא בלשון הכולל שבח וגנאי, ואם יבין הרשע לשון השבח אין חוששים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר