|
קולמוסים רבים נשברו בניסיון להסביר את הסיפא של הפסוק הראשון של פרשתנו.
צריך להבין מה פשר ההדגשה וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, וכי יש הו"א אחרת?
ננסה להציע הסבר נוסף, תוך הדגמה מדברי אחד מגדולי ישראל.
כל דיין מחויב לכללי המשפט וההלכה, כפי שהם מופיעים בדברי חז"ל ואח"כ בדברי הפוסקים הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך עם מפרשיהם. בין שלומי אמוני ישראל, אין על כך מחלוקת. כנראה שאין זה מספיק, מערכת המשפט צריכה לשדר גם מסר של התנהגות מוסרית. כלומר המשפט צריך לשדר גם מסר ברור של יושר וצדק.
להלן דוגמא - מהחלטה בפסק דין (פסק הדין המלא יפורסם בהמשך, באתר 'ארץ חמדה') שיצאה מרשת בתי הדין "ארץ חמדה-גזית":
אדם היה חתום על חוזה שכירות, זמן החוזה תם והחוזה לא נחתם מחדש. בתחילה המשכיר הסכים לכך, על דעת שהחוזה ממשיך, גם אם לא נחתם שוב. לאחר זמן, בסוף שנה, ביקש המשכיר מהשוכר לפנות את הדירה, משום שביקש להתגורר בה. השוכר לא הסכים לצאת בטענות שונות ומשונות והמשיך לשלם כרגיל את שכר הדירה. המשכיר פנה לבית הדין בתביעה שהשוכר ישלם את הסכום שנקבע בחוזה המקורי, כפיצוי על אי פינוי בזמן. השוכר טען שסעיף זה איננו מחייב אותו כי זמנו של החוזה הראשון תם.
בשו"ע (חו"מ סימן שי"ב סעיף ט) פסק השו"ע שאם המשכיר והשוכר לא דברו ביניהם, והשוכר ממשיך לגור בבית – מסתמא דעתם על השכר הראשון. בסעיף י"ד (שם) נפסק שאם לא דברו ביניהם בכלות השנה, והשוכר שילם את שכירות החודש הראשון, המשכיר יכול לעכבו מלצאת במשך כל השנה. מהדברים הללו מוכח שלא רק שדמי השכירות יישארו על כנם, אלא גם תנאים נלווים (כמו התנאי שאין לשוכר יכולת להפסיק את השכירות באמצע שנת השכירות), חלים על הצדדים.
אומנם, הרמ"א (חו"מ סימן של"ג סעיף ח) פסק בשם הריב"ש שחזן שחוזה העסקתו הגיע לסיומו, וחידש אותו מבלי לציין מהם תנאי החוזה – אזי כל התנאים שהיו בחוזה המקורי ממשיכים. לעומת זאת, אם המשיך לעבוד בשתיקה, אינו זכאי לכל תנאי ההעסקה המקוריים שסיכמו (בהקשר שם, מדובר על פטור מהמס הקהילתי שניתן לו בשנת השכירות הראשונה).
נשאלת השאלה, האם הרמ"א חולק על המחבר? הפוסקים האריכו בנושא. נצטט את דברי בעל נתיבות המשפט, שמו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל לימדנו: ש"אם לא הבנת את דברי הנתיבות לא הבנת כלום בסוגיא". וז"ל: "דוקא בבית (ולא בחוזה עם חזן), דיש ביה משום גזל כשדר בלא שכירות, להכי אמרינן דודאי היתה דעתו אשכירות, ומדלא פסק אמרינן דאדעתא דפסיקה הראשונה דר".
נסביר את דבריו בקצרה. אדם שדר בבית לא שלו, ללא רשות, הוא גזלן! לכן, האינטרס שלו הוא שהחוזה שנחתם בעבר יחייב גם עתה, אחרת הוא מסתכן בגזל. לכן, כל פרטי החוזה שנחתם בעבר מחייבים אותו, כולל סעיף הפיצוי על אי פינוי בזמן.
התירוץ: שילמתי את דמי השכירות, אינם הופכים את המשך השימוש בדירה ל"כשר".
זה לא מוסרי לגור בדירה של מישהו אחר נגד רצונו, גם אם תשלומי שכר הדירה משולמים בזמנם, זהו משפט צדק!
נתפלל כי יתקיימו בנו נבואות הנביא ישעיהו:
"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה: ... וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְקֹוָק בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקֹוָק אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְקֹוָק מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה"
(א' כו-כז, ב' ב-ד).
|
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
