שנת תשס"ה | שבת פרשת ויצא

שו"ת במראה הבזק

וינה, אוסטריה Vienna, Austria
אדר תשס"ב

כללי הפעלת מכשור חשמלי ואלקטרוני

שאלה:
באיזה אופן יש להשתמש בכלים ששימושם כרוך באיסורי שבת? [קשר, תאורה, מוניטור, מצלמה, שער מגלה מתכות, דלתות חשמליות, אזעקה וכיו"ב].

תשובה:
לגבי השימוש באמצעים חשמליים או אלקטרונים אשר כרוך באיסורי-שבת יש לנהוג כדלהלן:
א. מכשיר-קשר – ככלל, יש להכין את המכשיר כבר מערב-שבת, כך שיהיה ראוי לשימוש כמות שהוא (היינו להדליקו, לכוונו על התדר המתאים וכו'). אם הדבר נחוץ (אף שלא במקום פיקוח-נפש), ניתן להנמיך או להגביר את עוצמת הקול אף בשבת[1]. הדיבור בפועל יהיה אך ורק[2] לצרכים הביטחוניים[3].
אין לכבות את מכשיר-הקשר או את הטלפון הסלולרי[4]. במקרה של צורך בהטענה, יש להכניס את המכשיר למטען בשינוי[5].

--------------------------------------------------------------------------------

[1] מכיוון שהוא גורם רק לתוספת זרם או להפחתתו, (נסייג דברינו, כי כל זה כאשר מדובר בכפתור סיבובי. אך בלחצנים הנהוגים ב"שלט רחוק" חוזרות ונעורות הבעיות של סגירת מעגל). ונראה שבתוספת זרם או הפחתתו אין איסור, שכן עצם איסור "הולדת זרם" אינו ברור ומקורו בשו"ת "בית יצחק" (יו"ד ח"ב בהשמטות לסי' לא) שדימה דין מוליד זרם לדין מוליד ריחא (ביצה כג ע"א.) שאסור בשבת ויו"ט, ועיין בשו"ת "מנחת שלמה" (סי' ט) דשדא ביה נרגא, אך לדינא כתב דכיון ש"כבר הורה זקן", אין לזוז מפסק ה"בית יצחק". אך אפי' ב"מוליד ריחא" גופא, אם רק מוסיף ריח - שרי (בגמ' שם), ואם כן כל שכן שמותר להוסיף זרם, וכמבואר ב"מנחת שלמה" (עמ' עד). גם אין לאסור להפחית זרם שכן אין סברה לומר שאסור לגרום להפסקת הולדה. ולא דמי ל"סותר" או "מכבה", ששם מבטלים מלאכה הקיימת כבר, אך כאן רק גורם לכך שלא תיולד המלאכה. אמנם, יש עוד לדון מצד חידושו של ה"חזון איש" (או"ח סי' נ, ט, "מנחת שלמה" סי' יא שציטט מכתבים מהחזו"א.), הסובר שבסגירת מעגל חשמלי עוברים על איסור בונה (או מכה בפטיש), משום שע"י הכנסת הזרם במעגל הוא מתקן את המעגל והופכו מ"גרוטאה" לכלי הראוי לשימוש. ואף כי המעגל עומד לשימוש זה תמיד, ולכאורה זה דומה למה שכתבו "מגן אברהם" וט"ז (והובאו דבריהם גם ב"משנה ברורה" סי' שיג ס"ק מה) שכסויי-כלים מותר להבריגם לכלי, אף שהברגה דינה כ"תקיעה" (שאסורה מצד "מתקן מנא"), משום שהכיסויים עשויין להיפתח ולהיסגר תמיד, וזוהי דרך שימושם, ופתיחתם וסגירתם אינן נחשבות ל"מתקן" אלא ל"משתמש", מכל מקום סובר "חזון אי"ש" שזהו דווקא בכלי שיש לו שימוש גם בחיבורו וגם בפירוקו (בכסויי-כלים שלפעמים הוא מעוניין בכיסוי הקדירה ולפעמים בגילויה), אך כאשר הכלי אינו ראוי לשימוש בפירוקו כלל, ורק ע"י חיבור הכיסוי הוא נעשה ראוי לשימוש, הרי זה "בונה". עוד כתב "חזון אי"ש" שהזרם הנכנס למעגל נחשב למחבר את חלקי המעגל, והרי זה כבונה. אך נראה שבהוספת זרם בלבד לא שייכים האיסורים שהזכיר "חזון אי"ש", אלא היא דומה לכיסויי כלים, שכן לעתים משתמשים בעוצמה קטנה ולעתים בעוצמה גדולה יותר, על-פי הנסיבות. גם נראה שלא שייך לאסור משום שעל-ידי הוספת הזרם הוא מחבר יותר את חלקי המעגל, כיוון שמן הסתם אין כוונת "חזון אי"ש" שהזרם אכן מחבר את חלקי המעגל זה לזה (שכן עינינו הרואות שאין הדבר כן), אלא שכשעובר זרם במעגל, נוצרת יחידה שלמה ומאוחדת, ויצירת אחדות זו דומה למלאכת ה"בונה", ואם כן כאשר כבר יש זרם במערכת, כבר נוצרה ה"יחידה השלמה" ואין לתוספת הזרם מן הבחינה הזאת כל משמעות. הלכה למעשה, בכל מקום צורך, כמו עגלת-נכים, גלאי-מתכות שינוי עוצמת הזרם (בכפתור סיבובי) מותר, שהרי סברת "בונה" היא חידוש גדול ו"הוי דלא לוסיף עלה".
[2] הבעיה ההלכית בשימוש במכשיר-קשר היא שבלחיצה על ה"משבת" נסגר מעגל חשמלי, ואם כן יש את לאסור הדבר מצד "מוליד זרם" (על פי "בית יצחק" הנ"ל) או מצד בונה/מתקן מנא (על-פי "חזון-אי"ש" הנ"ל). אמנם ניתן לכאורה לומר שאין כאן אלא "תוספת זרם" (עיין בהערה הקודמת) מכיון שמכשיר-הקשר כבר דלוק וזרם עובר בו, אך אין זה ברור אם גם בכגון זה הלחיצה תחשב רק כתוספת הזרמת זרם, כיון שבמעגל שנוצר כעת ע"י הלחיצה לא עבר זרם קודם לכן. ומכל מקום, כאשר כבר לוחץ על המשבת, אין צריך לצמצם כל כך בדיבור כל זמן שמדבר בענייני בטחון, מכיוון שבדיבורו אינו גורם אלא לתוספת זרם, עיין בס' "שמירת שבת כהלכתה" (פרק לב סע' מא) שכתב כן בשם הגרש"ז אויערבך לגבי טלפון, ונראה שהוא הדין בנדון דידן. [אמנם לכאורה היה ניתן לומר שאינו דומה לטלפון, שכן המשבת הוא קפיצי ויש אפוא מקום לחשבו כלוחץ בכל רגע ורגע (ואם כן יש לאסור לפחות לשיטת "חזון-אי"ש"), שכן אלמלא כוחו, היה המעגל נפסק (שלא כטלפון), ודומה הדבר לאדם שסוחט ספוג בלוע מים בלחיצה מתמשכת, שוודאי חייב להפסיק אחיזתו בכל רגע ולהרפות מאחיזתו. אך נראה שגם אם נחשיבו כלוחץ בכל רגע ורגע, לא יהא בכך איסור, גם מצד מוליד זרם – משום שאינו אלא מוסיף זרם, שהרי כבר עובר זרם במערכת, וגם מצד דברי "חזון-אי"ש" נראה שאין הדבר אסור, שכן אינו בונה בכל רגע ורגע אלא רק שומר שלא "יתפרק" הבנין, ודומה הדבר למי שמצמיד שני חצאי כלים זה לזה, שוודאי אינו עובר על איסור תיקון בכל רגע ורגע. וסמך לדבר זה ניתן לראות בדברי המשנה בשבת (קנא ע"ב): …"וכן קורה שנשברה, סומכין אותה בספסל … לא שתעלה אלא שלא תוסיף", ע"ש. ואדרבה, אפשר שמתג קפיצי קל יותר ממתג יציב, שכן אין בו משום הולדת הזרם אינה המתקיים, ועיין בשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"ו סי' ו, טו) וכן בשו"ת "יביע אומר" (ח"ו או"ח סי' לו) שכתבו להקל במוליד לשעה, (אך גם ישנם פוסקים המחמירים בדבר). ואף לדברי "חזון אי"ש" הנ"ל נראה שלא שייך לחייב משום בונה כאשר הוא עושה "בנין" שכלל אינו עומד בפני עצמו אלא עומד בזכות כוחו של האדם, ועם הרפית הכוח יתפרק, כפי שהובא ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מ הערה נט), בדומה למה שכתב "חזון אי"ש" עצמו (או"ח סי' נב, ב) להתיר לפרוש בגד לצל אם הוא אוחזו בידו, ואין זה נחשב אהל].
במקרים רבים לחיצה על המשבת גורמת להדלקת נורות, ובכך איסור נוסף הכרוך בשימוש במכשיר-קשר. מצד שני יש מקום לדון להיתר מדין "פסיק רישא" באיסור דרבנן, שהרי דליקת הנורה אינה מתקיימת (ברגע שיעזוב את המשבת, תכבה הנורה). כמו כן מדובר כיום בדרך כלל בנורות "LED" (המאירות בתהליך אלקטרו-כימי, ללא חוט להט) שבהדלקתן אין אלא איסור דרבנן. על כל פנים אין להתיר כי אם במקום צורך. אם אכן מדובר בנורה עם חוט להט או שדליקת הנורה מתקיימת, אסור מדינא, לרמ"א ודעימיה ,עיין שו"ע או"ח (סי' שיד סע' א) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק יא) וכן ברמ"א (סי' שטז סע' ג) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק טו) וב"שער הציון" (ס"ק יח), וברמ"א (סי' שמ סע' ג) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק יז), בעניין "פסיק רישא" באיסור דרבנן).
[3] יש להזהיר את אנשי-הביטחון שלא להשתמש במכשיר אלא לצורך עבודתם הביטחונית. מאידך גיסא אין לדרוש מהם לשנות את סדרי-הביטחון כדי לחסוך בדיבור במכשיר, שהרי פיקוח-נפש דוחה שבת. והכלל הוא שרק במקום שניתן להמשיך בפעילות באופן הרגיל יש חובה לבחור בדרך ההיתר כפי שצויין לעיל. הגרש"ז אויערבך הגדיר "אופן רגיל" שבכל מקום ששינוי מן הדרך הרגילה יגרום לטירחא יתירה, ההיתר בתוקף (שו"ת "מנחת שלמה" סי' ז). המקור לדין זה הוא במס' שבת (מב ע"א) שמותר לכבות גחלת של מתכת הנמצאת ברשות-הרבים. רבינו חננאל מפרש שם שהחידוש הוא בזה, שאף-על-פי שכיבוי גחלת הינו איסור דאורייתא, אפילו הכי מותר, משום פיקוח-נפש, אף כי לכאורה ישנו פתרון אחר - שיעמוד בצד הגחלת וישמור שלא ייפגעו בני-אדם בה. על-פי זה פסק ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק מא סע' כב) שהרואה חוט-חשמל שנקרע, והוא מהוה סכנת-נפשות לרבים, מותר לו להזעיק את חברת החשמל ואין הוא חייב לעמוד שם במשך כל השבת ולהזהיר את האנשים לבל יגעו (ועיי"ש עוד בפרק לב סע' עד). מרן הגר"ש ישראלי ("עמוד הימיני" סי' יז) למד מסוגיה זו שבהלכות שבת יש הבדל בין הלכות יחיד והלכות ציבור, (לדעתו זהו המקור להיתר הפעלת כוחות-הביטחון בשבת לצורך הרבים, כמובא בהקדמה שם), וכתב שהטעם שלא חייבו לשמור על הגחלת במשך השבת הוא ששיערו חכמים דעתו שלא יעמוד בזה, והתירו סופן משום תחילתן.
[4] רוב מכשירי-הטלפון הסלולריים ומכשירי-הקשר יכולים להישאר פתוחים ברציפות כמה ימים, ללא שימוש.
[5] לא ימתין עד שתיגמר הסוללה, שהרי יש חשש, שיזדקק למכשיר, ואף שניתן היה לומר, שאדרבה, כל זמן שעדיין המכשיר ראוי לשימוש, אין כאן מצב של "פיקוח-נפש", ולכאורה עדיף שימתין עד שיכנס למצב של "פיקוח-נפש", אין הדבר כך. כי הנה נחלקו אחרונים, עיין ב"ילקוט יוסף" (סי' שכח הערה לה), בעניין חולה שיש בו סכנה שצריך לבשל עבורו תרופה בשבת, וניתן להמתין שעות מספר (אך לא עד מוצאי-שבת), אם צריך להמתין או לא. בנדון דידן נראה שיטען את המכשיר מיד, שכן ניתן לחלק, דלא דמי לחולה שבמשך כמה שעות ידוע שאינו נמצא במצב של פיקוח-נפש, מה שאין כן במאבטח שבכל רגע ורגע עלול להתחדש מצב זה ועל כן בכל רגע קיים מצב של ספק פיקוח-נפש. גם אין לומר שיחמיר וימתין בהטענת המכשיר, שכן זוהי "חומרא דאתי לידי קולא", שהרי בהטענת מכשיר שכבר אינו ראוי לשימוש יתכן שהוא עובר על "מתקן מנא".

 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר