שנת תש"ף | שבת פרשת יתרו

העננים מלוים את עם ישראל, על פי המדרש, עוד מימי אברהם ושרה. ביציאת מצרים הליווי הענני מקבל משמעות לאומית ובפרשתנו יש לכך דגש מיוחד. המעמד החד פעמי של מתן תורה, גם הוא יהיה בְּעַב הֶעָנָן, וז"ל הכתוב:

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק (שמות י"ט ט).

רש"י על אתר מעיר: "וזהו ערפל". דבריו מבוססים כנראה על הפסוק מופיע בפרק הבא:

וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים (שם כ' יח).

לתיאור התגלות השכינה וירידתה על הר סיני, יש פסוקים מקבילים בשירת דוד.

נצטט את הפסוקים וננסה מעט להעמיק בהם:

(י) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו: 

(יא) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ:

(יב) וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים:

(יג) מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי אֵשׁ:

(יד) יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם יְקֹוָק וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ: (שמואל ב כ"ב תהילים י"ח, בשינויים קלים).

דוד מתאר התגלות שכינה כאשר הקב"ה עזר לו במלחמותיו, הערפל וגם העננים מודגשים.

התרגום והראשונים על אתר נחלקו בשאלה: מה משמעות הערפל?

יונתן תרגם את דברי הפסוק: [וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד] וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו - וַעֲנַן אֲמִיטְתָא כְּבַשׁ קֳדָמוֹהִי מלשון עלטה, כמו שמצינו במדרש רבה על הפסוק: "ויהי השמש באה ועלטה היה" (בראשית פרק ט"ו יז) - "אמיטתה הוות".

רלב"ג, לשיטתו, פירש על המציאות בה חי דוד: "שהוא [הקב"ה] כאילו נטה מהשמים אשר שם משכנו לפי מה שיחשב, וירד בנמצאות השפלות, להשגיח בי [על דוד] ולרוב החשך והאופל אשר בנמצאות האלו השפלות, קראם 'ערפל' ולזה אמר: וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו".

רד"ק (תהלים) לעומתו ביאר: "ויט שמים וירד, כבר פירשנוהו. וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו, שָׂם להם [לאויבי ישראל] ערפל וחושך תחת רגליו, שדרכם באפו".

לסיכום, לפי תרגום יונתן הענן - הערפל, מסתיר את השכינה, שהרי אורה חזק מדי עבור בן אנוש. לפי הרלב"ג הערפל בא לתאר את חוסר הבהירות הרוחנית והחושך של העולם החומרי. לפי הרד"ק הערפל והחושך הוא תיאור מצבם של אויבי דוד שהקב"ה גרם להם למצוקה.

אם כך במתן תורה, לפי תרגום יונתן, תפקיד הערפל הוא להסתיר את השכינה, כדי שעם ישראל יוכל להכיל את ההתגלות. לפי הרלב"ג גם במעמד הר סיני, בני ישראל היו בעולם החומר, התורה ניתנה לנבראים בשר ודם קרוצי עפר. הנס הגדול הוא שגם בעולם גשמי ניתן להיות מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ (שם  י"ט ו). לפי הרד"ק לאויבי ישראל ההתגלות בימי דוד משמעותה מצוקה, אבל גם לשיטתו, ההתגלות לעם ישראל בזמן מתן תורה, משמעותה אורה גם אם היא בערפל.

מיד אחרי ט"ו בשבט, בו ציינו את הקץ המגולה (עיינו סנהדרין דף צח ע"א). אנו מתחילים להתכונן לימי הפורים המלמדים אותנו על מתן תורה - "ליהודים הייתה אורה" - זו תורה, שהתחדשה גם היא מתוך התגלות של הסתר אסתיר, ענן וערפל כמו שרמוז בנבואת ישעיהו: כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְקֹוָק וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה  (ס' ב).

 אמן!