שנת תש"ף | שבת פרשת ואתחנן

הלכה פסוקה: מתי יש הצדקה לסלק קבלן מעבודה?

תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

ארץ חמדה גזית ירושלים/ניסן תשע"ו/תיק 72067 

דיינים: הרב יוסף כרמל, הרב דניאל מן, הרב עקיבא כהנא

המקרה בקצרה: התובעת היא מעצבת פנים, שהנתבעים שכרו לצורך תכנון וניהול עבודת שיפוצים שביצעו בביתם. במסגרת העבודה היא היתה אחראית גם על ניהול השיפוץ בפועל ובחירת הקבלנים. הנתבעים היו באותה תקופה בחו"ל ואחיו של הנתבע הוא זה שייצג את הנתבעים מול התובעת. בפועל, נוצרו עיכובים בעבודה, ושני הצדדים האשימו אחד את השני בעיכובים. לקראת סיום עבודת התובעת שכרו הנתבעים מפקח מטעמם, לטענת הנתבעים, המפקח גילה ליקויים רבים שנגרמו עקב עבודת התובעת, ולכן הם החליטו להפסיק את עבודתה. בשלב מסוים הודיעו הנתבעים לתובעת על הפסקת עבודתה. התובעת תבעה את הנתבעים בבית דין אחר והוציאה להם צו מניעה להמשך העבודה, שעיכב אותם במשך כמה חודשים. לאחר מכן הסכימו הצדדים להתדיין בבית דין זה. בין הצדדים שורה ארוכה של מחלוקות. פסק הדין החלקי הזה הכריע בשאלה האם עבודת התובעת הופסקה על ידי הנתבעים כדין.

 פסק הדין: סילוק התובעת היה מוצדק.

 נימוקים בקצרה:

1. סילוק קבלן עקב עבודה לקויה
התובעת מוגדרת כקבלן שהוזמן על ידי הנתבעים, מהשו"ע (חו"מ שלג, א) עולה שלאחר שהעבודה התחילה שני הצדדים מחויבים להמשיך את העבודה יחד. השאלה האם במקרה שלנו הסילוק היה מוצדק?
בית הדין למד זאת מדיני פיטורי עובד. בגמרא (בבא בתרא כא ע"ב) נאמר שניתן לסלק עובד ציבור בכמה מקצועות, כשהוא מתרשל בתפקידו. זאת, גם אם לא התרו בו מראש, משום שהוא גורם לנזק בלתי חוזר. הראשונים נחלקו מהו נזק שאינו חוזר, הריטב"א (שם, ד"ה ואמר רבא) כתב שמדובר בנזק שלא ניתן לתיקון, למרות שניתן לפצות כספית על הנזק. לעומת זאת הנימוקי יוסף (שם י, ע"ב בדפי הרי"ף, ד"ה פסידא) הבין שמדובר בהפסדים לא כספיים שאינם בני פיצוי. לדוגמה: אם שוחט גרם שהבהמה תהיה נבלה, בעל הבהמה לא יקבל פיצוי על הבושת שיש לו מהאורחים שהזמין, וכן כשרופא מתרשל, אין לחולה פיצוי על צערו.
עד כה עסקנו בפיטורי עובד ציבור, מה הדין בעובד פרטי? הרמב"ם (שכירות י, ז) מדגיש שהדין נוהג בעובדים ציבוריים, והראב"ד כתב שהדין נכון גם בעובד פרטי. מהמגיד משנה נראה שיש ביניהם מחלוקת, אך אבן האזל ומרכבת המשנה מסבירים שגם לשיטת הרמב"ם ניתן לסלק גם עובד פרטי. לדבריהם, הרמב"ם חידש שאפילו עובד ציבורי ניתן לסלקו במקרה כזה. מחלוקת דומה יש בין השו"ע (חו"מ שו, ח) שפסק כדעת הרמב"ם, לבין הרמ"א שפסק כדעת הראב"ד.
בבית הדין נחלקו הדעות: לדעת המיעוט יש לפסוק כדעת רמ"א שניתן לפטר עובד פרטי ללא התראה. הן משום שיש ראשונים רבים שפסקו כשיטתו, והן משום שיתכן שגם הרמב"ם והשו"ע לא חלקו על דין זה, ובכל אופן יתכן שגם לשיטת הרמב"ם אם סילקו את הקבלן הוא לא יהיה זכאי לפיצוי (כך גם עולה ממאמרו של הרב רלב"ג (תחומין כא, עמ' 259). אולם, לדעת רוב הדיינים אין הכרח לפסוק כדעת הרמ"א, ואכן כמה אחרונים (פתחי חושן שכירות י, ט ועוד) כתבו שבעובד של אדם פרטי יש צורך בהתראה לפני שמסלקים אותו.
בכל מקרה גם לשיטת רמ"א אם העובד מוחזק כגורם נזק מסלקים אותו. ונחלקו הנימוקי יוסף (ב"מ סו, א) והריב"ש (קיג) האם צריך שהעובד יטעה פעמיים או שלוש על מנת שיוגדר כמי שמוחזק לטעות. 

2. סילוק עובד עקב בעיות אמינות
הרמ"א (חו"מ תכא, ו) פסק שאדם שמשרתו גנב ממנו יכול לפטרו לפני סוף תקופת השכירות, ואין צורך בהתראה. זאת, משום שאין זו טעות, אלא זה מעשה מודע של העובד. בית הדין הסיק מכאן שכשמתעוררות בעיות אמינות של הקבלן, הדבר דומה לבעיות כאלו, ומותר לסלקו.

 3. מסקנת בית הדין לאור הטענות
לפי ניתוח הסוגיה, וטענות הצדדים, בית הדין קבע כי סילוק התובעת על ידי הנתבעים היה מוצדק, משום שהיתה בעיית אמינות בהתנהלות התובעת. דבר זה מתבסס על העובדות הבאות:

א. הנתבעת קיבלה תשלום על פיקוח, בשעה שהיא לקחה מפקח בלתי מוסמך שלא היה בשטח זמן מספיק.
ב. הנתבעת הצהירה על חפירת חלל מרתף בגודל מסוים, כשבפועל החלל היה קטן יותר.
ג. הנתבעת העסיקה חשמלאי לא מוסמך בלי ידיעת התובעים.
כיון שההתנהלות חזרה על עצמה, הנתבעים לא יכלו לסמוך על התובעת, והיו רשאים לסלקה.

 למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר