שנת תש"ף | שבת פרשת נצבים וילך

הקשר בין עם ישראל-כנסת ישראל והקב"ה, מדומה במקומות רבים בתנ"ך, לקשר בין חתן וכלה. גם הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל, מתואר בדברי הנביאים כקשר בין רעים אהובים. כאשר עם ישראל חוטא, ח"ו, הקשר בין הדבקים מתנתק. ארץ ישראל מפסיקה לתת את פירותיה ועם ישראל גולה מארצו.

ההליך השלילי, ח"ו, מתואר בפרשת נצבים:

"וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְקֹוָק בָּהּ: גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה  וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְקֹוָק בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ: וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְקֹוָק כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה: וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם:וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה: וַיִּתְּשֵׁם יְקֹוָק מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים כ"ט כא – כז).

כך ראו את הארץ, מרק טווין הסופר הנודע, נשיא אוניברסיטת הרווארד ובנימין זאב הרצל, שביקרו בה, לפני שעם ישראל חזר בהמוניו לארצו – אהובתו.

ההליך החיובי מתואר בדברי ירמיהו:

"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ב' ב)

"כֹּה אָמַר יְקֹוָק מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל: מֵרָחוֹק יְקֹוָק נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד: עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים: עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ל"א א – ד).

לכן, אין זה פלא כי הקשר הראשון בין אבי האומה לארץ ישראל - קניינה של מערת המכפלה, משמש כמקור לדרך בה נוצר קשר קדוש בין איש ואשה (עיינו קידושין דף ב ע"א).

בעקבות זאת מעורר הנביא ירמיהו שאלה קשה, אם הקשר בין כנסת ישראל והקב"ה הוא כקשר שבין איש לאשתו, פגיעה קשה בקשר זה – בגידה,  ח"ו, איננה מאפשרת את חידושו. וז"ל הנביא:

"לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ (בגלל בגידה, ח"ו) וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא" (ג' א).

התשובה לזה נמצאת גם היא בדברי ירמיהו:

"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְקֹוָק:  הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה" (ל"א יט – כ).

(תשובה אחרת נמצאת בנבואת הושע, נדון בכך בלנ"ד בהזדמנות קרובה).

עם ישראל הוא גם בנו של הקב"ה, בן נשאר בן גם אם הוא חוטא. גם חטאיו של הבן ה"שובב" ביותר יסלחו. כך מבטיח הנביא ירמיהו:

"שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם יְקֹוָק" (ג' יד), לכן הוא יכול הבטיח: "לָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן" (שם).

זה מה שקרה לפני שבעים ושתים שנים! בעוד שבוע נעמוד כולנו למשפט, כמה טוב שאבא הוא השופט!

הבה נתפלל שגם הפסוק הבא יתקיים בנו:

 "וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל" (שם טו).