שנת תשפ"ב | שבת פרשת מקץ

חמדת שנת השבע: במה מדליקין בשנה השמינית?

אמרה התורה "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". דרשו חז"ל "לכם" – לצרככם", "לאכלה" ולא להפסד. ביחידה 9 מיחידות מורנו ביררנו את גדרי השימוש הנכון בפירות שביעית. באופן כללי אפשר לומר שמותר ליהנות מפירות השביעית באופן בו רגילים להשתמש בהם  – כגון לאכילה, או לכל שימוש אחר שעבורו מגדלים את הפירות (בפרטי ההלכות עיינו שם).
תקנו הגאונים שסמוך להדלקת הנרות נזמר ש"אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד", לאור דברי הגמרא (שבת כא ע"ב) "אסור להשתמש לאורה", וכך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תרע"ג סעיף א).
אם אין לנו רשות להשתמש, לכאורה קשה לזהות בהדלקת נרות חנוכה שימוש לצרכנו. מה שמעלה את השאלה: האם מותר להשתמש בשמן של שביעית להדלקת נרות חנוכה?
היה מקום לומר שיש לאדם הנאה מעצם קיום המצווה. אך הכלל הוא ש"מצוות לאו ליהנות ניתנו" (מופיע במקומות רבים בש"ס ראשונים ופוסקים. מרכזיים בהם: עירובין לא ע"א ; ראש השנה כח ע"א ; חולין פט ע"א). כמובן שאנו שמחים בעבודת ה' ובתורתו, אך המצווה נעשית למען שמו. אמנם באהבה ובשמחה, אך ההלכה איננה מזהה את מעשה המצווה כהנאה.
לאור הדברים הללו, הרידב"ז (פאת השלחן פרק ה, ט), אמרי יושר (חלק א, ק) ותורת הארץ פוסקים שאסור להדליק נרות חנוכה בשמן של שביעית.
הפוסקים התמודדו עם השאלה הזו. נסקור את דבריהם בקצרה.
הרב ווזנר (שבט הלוי חלק א, קפד) מפקפק בשני הדברים.
לגבי מצוות לאו ליהנות ניתנו: הוא מפנה לפוסקים רבים הסוברים שאין כלל שמצוות דרבנן לא ניתנו ליהנות (לא נוכל להעמיק בלמדנות מאחורי שיטה זו במסגרת זו).
עיקר הדיון שלו מברר האם אכן אין שימוש מותר בנרות חנוכה. הוא מציג מספר ראיות שיש:

א.     בשערי תשובה מביא תשובות האומרות שמותר ליהנות מעצם זה שיש אור בחדר, חדר חשוך מדכא. עצם ההנאה שיש אור (ולא שרואה משהו בעזרתו) בחדר מותרת לפי כל השיטות.

ב.     לפי רבים מן הראשונים מותר ללמוד תורה לאור נרות חנוכה (כמובן שכאן חוזרת השאלה אם ללמוד תורה נחשב הנאה של האדם. אמנם זה תענוג גדול, אך אין זה ברור שההלכה מזהה בכך הנאה).

ג.      אנו נוהגים להדליק שמש כדי שלא ייכשלו וישתמשו בנרות החנוכה. הט"ז שואל כיצד זה עוזר. הרי בסופו השימוש נעשה גם בנר החנוכה! על כך עונה הט"ז שאיננו פוסקים שיש איסור מוחלט ליהנות מנרות חנוכה. יש שני נושאים: 1. עשיית תשמיש בזוי כנגד הנרות. 2. שיהיה ניכר שהדליק את הנרות לפרסומי ניסא ולא לצורך תשמישיו. בעזרת השמש ניכר שיש נר שהודלק לשימוש, ויש נרות שהודלקו לפרסומי ניסא. אם כך, במידה ושני תנאים אלו מתקיימים, הט"ז אומר שמותר ליהנות משאר הנרות. לדוגמא, לשיטתו מותר לקרוא לאור הנרות והשמש יחדיו, למרות שבעיקר נהנה מהנרות. [חשוב לציין שהמגן אברהם אומר שהשמש מתיר רק הנאה מזדמנת, מכיוון שבכל זאת למתבונן מבחוץ נראה כאילו הדליק את הנרות לשימוש האישי שלו].

מכלל הדברים עולה שאינו ברור שיש איסור מוחלט להשתמש בנרות חנוכה.
בסוף דבריו הרב ווזנר אומר שבכל זאת ראוי שלא לנטות מדברי הפוסקים, קודמיו.
בכרם ציון ממשיך את דברי הט"ז: בימינו אנשים לעולם אינם מדליקים נרות שמן, אלא לצרכי מצווה. לכן איש אינו חושד שההדלקה נעשית לצורך עצמו, שהרי כיום מיידליק נרות לקריאה, הרי התאורה שלנו הרבה יותר טובה מכל הבחינות. אם כך, מותר לעשות כל תשמיש שאינו בזוי לאור הנרות, שהרי אין חשש שהדליק את הנרות לצורך זה. לאור זאת, אין מניעה בשימוש בשמן הקדוש בקדושת שביעית.
יש לציין שדבריו לכאורה יכולים גם לשמש סיבה לחומרה כללית בשביעית. בימינו אכן אנשים אינם משתמשים בשמן זית לתאורה, אלא רק להדלקת נרות שבת ויו"ט או נרות חנוכה. האם משמעות הדברים היא שבזמן הזה אסור להדליק נרות משמן של שביעית?
הרב ווזנר והכרם ציון הציעו סיבות להקל מצד ההיתר ליהנות מנרות חנוכה. לעומתם, הרב אליהו והגרש"ז הציעו סיבות להקל מצד הלכות שביעית.
הרב אליהו (תחומין כא עמוד 11) אומר שהגדרת האיסור היא "לאכלה" ולא להפסד. כל הדלקה שאיננה להפסד מותרת. אמנם אסור ליהנות מנרות חנוכה, אך אי אפשר לומר שהדלקה זו נעשית להפסד.
הגרש"ז (מנחת שלמה א, מב) דן בדברים באריכות. נתמקד בשתי נקודות מתוך דבריו.
האם אכן צריכים להצדיק את המטרה הסופית של כל שימוש בפירות שביעית? במקומות אחרים בהלכה יש דרישה להציג מטרה סופית של המלאכה (הלכות יום טוב, לדוגמא). אך בהלכות שביעית אין דרישה שכזו. הדרישה היא שהשימוש יהיה השימוש הרגיל. אין זה משנה אם ההדלקה נעשית לשימוש סתמי, מצווה, או אפילו לצורך עבירה! תאורה בעזרת שמן זית היא שימוש רגיל בשמן זית, ולכן היא מותרת.
בסוף התשובה הגרש"ז נכנס לעצם מטרת הדלקת נרות חנוכה. הטענה היא שהדלקת נרות שאסור ליהנות מהתאורה שהן מספקות אסורה. הגרש"ז אומר שטענה זו איננה נכונה. נשווה בנפשנו: אדם רוצה להדליק נרות סביב החנות שלו, כדי שיראו את הנרות, וכך ידעו שהמקום פועל, האם זהו נר של בטלה? אם הנרות אינם עוזרים לאף אחד, חוץ מפרסום קיום העסק, האם זה נחשב הבערה סתמית? ודאי שלא. אומר הגרש"ז – כאשר אנו מדליקים את נרות החנוכה, איננו מדליקים נרות "סתם". אין זה נר של הפסד או בטלה.
אנו מדליקים נרות בכדי להודיע לעולם כי יש אלוקים בישראל. אנו מפרסמים את הנס, ובכך מודיעים שאל חי בקרבנו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר