שנת תשפ"ב | שבת פרשת אמור

ניו יורק, ארה"ב         New York, USA                                               

תשרי תשע"ט

שאלה

רציתי לדעת אם מותר לבשל בתנור סולארי בשבת. ישנם סוגים שונים של תנורים סולארים,  שאלתי היא ביחס לתנור שמש שמורכב מצינור זכוכית, וכך הוא נראה:

הבנתי כי במידה והתבשיל מתבשל ישירות מקרני השמש, הדבר מותר, האם במקרה זה, יש להחשיב את הבישול כבישול ישיר מקרני השמש שהרי השמש מקרינה ישירות על הצינור המכיל את האוכל?

שאלה נוספת: האם יהיה מותר להניח תבשיל שהתבשל בתנור זה על הפלטה בשבת, או שיש לאסור משום שהתבשיל התבשל רק מכוח חמה ולא מכוח האש, והוא לא מוגדר כמבושל מבחינה הלכתית?

תשובה
א.   מהתורה האיסור לבשל הוא דווקא ע"י מקור חום של אש¹, ולא ע"י מקור חום אחר כגון שמש², ריאקציה כימית³, אינדוקציה⁴, וכל כיוצא בזה.

ב.   חכמים אסרו בישול גם במקור חום שהתחמם מן השמש, משום שהוא דומה לבישול ממקור חום שהתחמם מן האש שאיסורו מן התורה⁵, אך לא אסרו חכמים בישול בחום השמש עצמה.

ג.    במקרה של התנור המופיע לפנינו - קרני החמה מקרינים על גליל המתכת, ומחממים אותו, ובאותו הזמן מחממים גם את האוכל השרוי בתוכו⁶.

הפוסקים דנו במקרה דומה ביחס לצינורות דוד השמש שעוברים תחת הקולטים, ונחלקו האם יש להחשיב את החימום במצב כזה כחימום ישיר מקרני השמש, או מתולדותיו.
נראה כי אמנם בעניין דוד שמש פוסקים רבים הקלו בזה, אך חלק מטעמיהם אינם שייכים בתנור סולארי, וכפי שמתבאר בהערה⁷, ועל כן אין להתיר לבשל בתנור סולארי שכזה. במקום שיש צורך גדול, יש להתייעץ עם מורה הוראה האם ניתן להקל בשעת הדחק.

ד.   יש שסברו שהסיבה שלא נאסר בישול במקור חום שאינו אש, היא משום שדרך הבישול הרגילה היא דווקא במקור חום המגיע מן האש, אך במידה ותהיה דרך חימום רגילה גם ממקורות חום אחרים האיסור יהיה מן התורה⁸. פוסקים אלו סברו שבישול בכח חשמלי (כגון מיקרוגל) אסור מן התורה, ולדעתם נראה שהוא הדין לבישול באינדוקציה וכיוצא בזה.
אך מכל מקום, אף לפי שיטה זו יש מקום לטעון כי אין איסור דאורייתא בבישול בתנור סולארי, מטעמים שונים שהתבארו בהערה⁹.

ה.   נסתפקו האחרונים האם יש איסור לחמם בפלטה בשבת תבשיל שכבר בושל שלא ע"י אש¹⁰. למעשה יש להורות שאם הדבר התבשל היטב בתנור סולארי, מותר לחמם אותו באופנים שמותר לחמם מאכלים מבושלים בשבת¹¹.

ו.     מותר בשבת לחמם בתנור זה אף תבשיל לח שבושל קודם השבת¹².

______________________________________________________________ 

¹  גמ' פסחים מא ע"א, "אמר רב חסדא: המבשל בחמי טבריא בשבת - פטור... מאי שנא בשבת דלא - דתולדות אש בעינן, וליכא".

²  גמ' שבת לט ע"א, "אמר רב נחמן: בחמה - דכוליה עלמא לא פליגי דשרי".

³  בעניין זה עיין בהרחבה בשו"ת במראה הבזק, חלק ו סימן מג.

⁴  הרב נ"א רבינוביץ, "בישול בשבת ויו"ט על כיריים אינדוקציה", תחומין לג (תשע"ג), עמ' 262-255.

⁵  מבואר בגמ' בשבת לט ע"א שבעניין זה נחלקו ת"ק ור' יוסי: לדעת ת"ק אסור בישול בתולדות חמה, משום שבישול בהן דומה לבישול בתולדות האור, ולדעת ר' יוסי לא גזרו בישול בתולדות חמה. להלכה הכריעו כל הפוסקים כדעת ת"ק, וכן פסק השו"ע או"ח בסימן שיח סעיף ג.

⁶  העברת חום מגוף לגוף אפשרית ע"י שלוש דרכים מרכזיות: הולכה, הסעה והקרנה. האפקט הפיסיקלי בתנור הסולארי עושה שימוש בהולכת חום, כפי שנבאר. החומרים בטבע שונים זה מזה במוליכות החום שלהם. ישנם חומרים שאם מחממים קצה אחד שלהם, החום מיד עובר עד הקצה השני, ויש כאלה שבהם לוקח לחום הרבה מאוד זמן לעבור. החומר בגוף המתכתי שבתנור השמש המופיע בשאלה, הוא בעל הולכת חום גבוהה, כמו רוב המתכות המוליכות חשמל (שלהן אלקטרוניים חופשיים והם מי שמוליכים את החום). ברם, חימום האוכל אינו נעשה בגלל תכונה זו של הולכת החום, אלא בגלל היכולת של שימור החום כל החומרים בטבע זהים באיבוד החום שלהם. למעשה, איבוד החום זו לא תכונה של החומר אלא תוצאה של מגע החומר עם הסביבה שלו. בסביבה מבודדת (ואוויר הוא מבודד מעולה) החום נשאר בחומר ולא יוצא ממנו - כלומר לא מנסה להגיע לשיווי משקל עם הסביבה הקרה שלידו. מטרת הגליל המתכתי בתנור, הוא לא להעביר את החום לאוכל, אלא לשמור על סביבה חמה למשך כמה שיותר זמן על ידי יכולת הספיגה של החום, אחידות מבנה החומר לכל אורך התנור שמסייעת לפיזור החום, והסביבה המבודדת ששומרת את החום לאורך זמן. כלומר: אין תפקידו של גליל המתכת לאגור חום כדי שהמאכל יתבשל מחומו, אלא לגרום לפיזור ושימור של החום המגיע מקרני השמש. כך שלמעשה התבשיל מתבשל מחום קרני השמש אשר מפוזרים באופן יעיל מכוח הגליל.

⁷  הציץ אליעזר (ז, יט) והרב יוסף קאפח (משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, מכון מש"ה, פרק כב הערה טז), וכן השמירת שבת כהלכתה במהדורה קמא (מהד' תשכ"ה, פרק א הערה סז), סברו שיש להחשיב את המים המתבשלים בתוך צינורות המתכת, כמים שמתבשלים באופן ישיר מן קרני החמה המרוכזים על ידי הקולטים, ואין לומר שצינורות המתכת שבקולטים הם אלו שמחממים אותם. לטענתם קרני השמש בסיוע הקולטים נחשבים כחמה ולא כתולדות החמה, וכפי שהציע בספר שביתת השבת (מלאכת מבשל, הערה מד) שבישול דרך קרני שמש שעוברים דרך זכוכית מגדלת נחשב בישול בחמה ולא בתולדות חמה, בניגוד לדברי הלק"ט שהביא שם שהחמיר אף בזה (אמנם השביתת שבת עצמו הסתפק בזה ורק הסיק ש"על כל פנים נראה להקל ע"י גוי במקום מקצת חולי, וכפי שהעיר בצדק בשו"ת אז נדברו (א, לד)).
בנוסף, טוענים הציץ אליעזר והרב קאפח (שם), שאין לומר שהמים מתחממים מחום הצינור שהתחמם מחמת השמש, משום שאין חום הצינור עצמו מספיק כדי לחמם את המים, שהרי אינו עבה מספיק לאגור בתוכו את החום כדי לבשל בהיעדר קרני השמש, ועל כורחך שהחום מגיע באופן ישיר מן החמה.
בשו"ת אז נדברו (א, לד) פקפק על דבריהם:
בעניין טענתם הראשונה כתב - שהיו פוסקים שהחמירו, ואף השביתת שבת לא הקל כנגדם אלא ע"י גוי, ואין להקל כנגד אותם פוסקים שאינם 'קטלא קניא'.
בעניין טענתם השניה כתב - שאף חול ואבק דרכים לא יוכלו לחמם כאשר חום השמש לא מקרין עליהם, ואעפ"כ מבואר במשנה שאסור לבשל בהם, ויש להחשיבם כתולדות חמה.
במנחת יצחק העצים טענה זו' והביא מדברי הרשב"א (שבת לח ע"ב ד"ה ולרבה) שכתב שחול ואבק דרכים, אינם יכולים לחמם מצד עצמם, וכשמרחיקים אותם מן השמש הם מתקררים, ומשמע שחול ואבק דרכים דומים ממש לצינורות אלו, ואעפ"כ הם נחשבים כתולדות חמה.
אמנם יש להעיר שאין בדברי הרשב"א ראיה ממשית, משום שהרשב"א לא אמר שלעולם לא ניתן לבשל בהעדר שמש, אלא שהוא מתקרר בהעדר שמש ואין חומו מצד עצמו (הרשב"א כתב זאת כנימוק לכך, שאין לגזור על הטמנה בחול חם משום הטמנה בגחלים המחממים מצד עצמם). נראה שהמנחת יצחק לא התכוון להביא מכאן ראיה ברורה, אלא לומר שהיות והוא מתקרר מיד בסילוקו מן השמש, יש ספק אם החול יכול לבשל בהעדר קרני השמש, ולא הוזכר בפוסקים שהאיסור הוא רק באופן שהחול בוודאות יכול לבשל לבדו. ומכאן יש להסיק לדעתו, שכל שכרגע החול חם ומחמם, הוא נקרא תולדות חמה, וזאת גם במידה וקרני השמש משפיעים עליו באופן תמידי. אולם במקרה של דוד שמש, אם אכן ברור שהצינורות לא יכולים להרתיח את המים בהיעדר השמש, גם הוא יודה לסברה זו להיתר.
לגבי הטענות המוזכרות בשו"ת אז נדברו, יש להשיב כדלקמן: על הטענה הראשונה, אין להשיב אלא מסברא, שמסתבר מאוד לומר שכל שהחום נוצר מחמת קרני השמש באופן ישיר, זה נחשב כחמה, על אף שהזכוכית מרכזת את חום השמש.
ובעניין הטענה השנייה, שהצינורות הם המבשלים ודומים ממש לחול ואבק דרכים, היה עדיין מקום לחלק: כאשר מניחים דבר בחול ואבק דרכים, הוא מתחמם מן החום שלהם ולא מקרני השמש ישירות. ואילו בדוד שמש, קרני השמש מוקרנים גם על האוכל, אלא שהמתכת של הצינורות מפרידה בין הקרניים לאוכל, ולכאורה אף ללא המתכת, היו יכולות הקרניים לחמם את האוכל, משום שקרניים אלו מרוכזות כבר ע"י הקולטים לכיוון האוכל. כל מטרת המתכת היא לפזר את החום בצורה אחידה, ולא ליצור חום רק במקומות בהן מקרינה השמש.
אך עדיין נראה שמחלוקת זו שקולה בסברא, אלא שיש מקום להקל בזה משום 'ספק דרבנן לקולא'. ולפי זה יהיה מותר לכתחילה לבשל בתנור סולארי בשבת, כדין בישול בחמה.
אמנם יש להעיר כי בדוד שמש הבישול נעשה בצורה עקיפה, על ידי כניסת מים קרים למערכת הדוד מחמת הוצאת המים החמים לרחיצה, ולא באופן שאדם מכניס מאכל על מנת לבשלו. ובאמת הפוסקים שהקלו בדבר, צירפו את הטעם שעיקר הפעולה של הרתחת המים נעשית שלא באופן מכוון, אלא מחמת פתיחת הברז. ואילו בנדון דידן של הבישול בתנור, מדובר בפעולה שמכוונת לבישול המאכל שדומה ממש לכל פעולת בישול אחרת, ומכשיר זה נקרא תנור סולארי ומדמה ממש את פעולת הבישול הנעשית בתנורי החשמל. ולכן נראה שיש לאסור את הבישול בו, כמו שאר תולדות חמה, מחשש שיראו פעולה זו כפעולת בישול לכל דבר ועניין, ויבואו להתיר גם בישול בתנור רגיל. לאור כך נראה שאין מקום להקל לבשל בתנור זה בשבת ללא צורך מיוחד.
בנוסף, יש עוד צד להקל בצינורות הדוד, משום שהצינורות הם הכלי המחזיק את המים, ויותר מסתבר לראותם כמתחממים יחד עם המים מחמת השמש. אך בנדון שלפנינו, גליל המתכת הוא כלי נפרד מכלי האוכל, וכל מטרתו הוא להוליך את החום ולפזרו בשווה על כל האוכל, ומסתבר יותר לראותו כתנור המחמם את האוכל, ולא כסיר המתחמם יחד עם האוכל.
בשמירת שבת כהלכתה (שם) הוסיף טעם נוסף להקל בדוד שמש, ע"פ דברי המהרש"ל בתשובה (סימן סא), שכתב שאין איסור בבישול בגג רותח מהשמש, על אף שהמאכל מתבשל מן הגג ולא מהשמש עצמה, וזאת משום שכולם יודעים שהבישול הוא מכוח חום השמש המצוי ולא מחמת האש, ולא יבואו להחליף ולהתיר בתולדות האש. וא"כ הוא הדין שיש להקל בחום הנוצר מדוד שמש, שכולם יודעים שחומו מן השמש, והוא הדין לנדון דידן בעניין תנור סולארי.
אך  בשמירת שבת כהלכתה סייג היתר זה, וכתב שאין לסמוך עליו למעשה משום שרוב הראשונים אסרו בישול אף בגג רותח (וביארו שרשב"ג שהתיר זאת, סבר כדעת ר' יוסי שאין איסור בתולדות חמה ואין הלכה כמותו).

⁸  אגרות משה (או"ח חלק ג סימן נב) עמוד הימיני (סימן כז אות ג).

⁹  רש"י (שבת לט ע"א ד"ה דשרי) ביאר שהסיבה שלא נאסר בישול בחמה הוא משום שאין דרך בישולו בכך.

מפשט לשון רש"י נראה שהסיבה שאין איסור לבשל בחמה, היא מפני שלא כך הדרך לבשל.

היה מקום להבין שכוונתו של רש"י היא שהיות והדבר נעשה בשינוי, אין בזה איסור. על אפשרות זו הקשה האגלי טל (מלאכת האופה, סעיף יט, אות מד ס"ק א), שעל כל פנים היה לנו לאסור מדרבנן לבשל בחמה, ככל שינוי האסור מדרבנן.

עוד הקשה האגלי טל על הבנה זו מהעולה בפסחים (מא ע"א), שקרבן פסח שבושל בחמי טבריא לא מוגדר כמבושל. ואם כל הפטור הוא משום שינוי, לא מובן מדוע זה ישפיע על הגדרת התבשיל, שהרי סוף כל סוף במבחן התוצאה הוא בושל, אלא שדרך הפעולה הייתה בשינוי, וכך לשונו: "ואי רק משום דאין דרך בשול בכך, התינח שלא לחייב את האדם העושה המלאכה; אבל הפסח למה לא יחשב מבושל?".

לאור כך רצה האגלי טל לחדש שיש שינוי מציאותי בין המתבשל באש למתבשל בחמה, משום שבישול באש יוצר 'שבח עצים בפת ותבשיל', ולכן בישול בחמה אינו נחשב בישול כלל.

דברי האגלי טל מתבססים על הגמרא בפסחים (כו ע"ב), שם כתוב שלדעת רבי, פת שנאפתה מכוח אש שהוסקה ע"י קליפי עורלה שאסורים בהנאה, נאסרת, מפני שיש שבח עצים בפת, משמע שכח העצים טמון בפת.

אך נראה שיש לדחות את ראייתו, שהמעיין בדברי רבינו דוד (שם בפסחים ד"ה לא קשיא) יראה שהסיבה שאנו מחשיבים 'כאילו הם ממש של איסור שנתערב בפת' הוא 'מפני המעשה הגדול שניכר בפת בשביל העצים'. ונראה שכוונתו שהשינוי שיוצר הבישול הינו כה משמעותי, עד שאין להחשיבו כגורם בלבד, אך אין כוונתו שיש טעם מיוחד לעצים שנמצאים בפת.

עוד יש לדחות את דברי האגלי טל, ע"פ מה שכתב הגרש"ז אויערבך (שולחן שלמה, סימן שיח סעיף ג, אות יג, ג) שהרי במים עיקר הבישול הוא בחימום, ומכול מקום גם לגביהם נאמר שאין בישול בסילון בחמי טבריה. ועוד שהגמ' (שבת לט ע"א) הסתפקה האם חמי טבריה מוגדרים כ"אש", משום שיתכן שהם עוברים בפתח גיהינום, ואם החילוק הוא באיכות התבשיל - "מה סברא לומר דאי חליף אגיהנם חשיב דרך בישול ואי לאו לא".
הקובץ שיעורים (כתובות א, רב) רצה לקיים את דברי רש"י כפשוטם, ולבאר שבישול בחמה הוא שינוי כזה הפוטר גם בכל התורה כולה, ולכן זה גם לא יגדיר את קרבן הפסח כמבושל; אך הוא לא ביאר מדוע שלא נאסור מדרבנן. הרב ברוך גיגי (טללי שבת, מקורות החום השונים, עמ' 319) הציע לבאר בדברי הקובץ שיעורים, שמדובר בשינוי גדול אשר מתיר אף מדרבנן.
מכול מקום ביאור זה קשה, משום שאין זה נראה כשינוי גדול כל כך שיתיר לכתחילה, וכן אין זה מבאר מדוע קרבן הפסח אינו מוגדר כמבושל מבחינת התוצאה.
מכוח קושיות אלו הסיק הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה חלק א, סימן יב סעיף ב, הערת המחבר ד"ה "דאף שכתב"), שחז"ל הגדירו את הבישול רק בדבר שנעשה ע"י אש, ועל כורחך שכוונתו של רש"י במה שכתב "דאין דרך בישולו בכך", שאין זה קרוי בישול, ואין זה תלוי בדרך בני אדם. וכנראה שכך הייתה לחז"ל 'קבלה' שבישול הוא דווקא באש, ולכן נראה שהוא הדין לגבי בישול בשר בחלב ושאר דברים, וכך ניתן גם ללמוד מדברי המאירי שכתב שבבישול בחמה 'אין תורת בישול'.
בדומה לכך יש להביא מדברי הרב אשר וייס (ראה מנחת אשר שבת סימן עה, ומנח"א פסחים סימן נא; ונצטט עכשיו מתשובתו בענין 'בישול בסיד ובמגנזיום', שניתן לראותה ב- https://www.torahbase.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%91%D7%90-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%97%D7%9E%D7%94-%D7%95%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%A4%D7%A1/) שכתב: 'דלעולם אין ולא תהיה מלאכת בישול מה"ת אלא באור ותולדותיו, ושאני "אין דרך בישול" של המבשל בחמה, ממה שאמרו בכל מקום דכלאח"י וכל דבר שאין דרכו בכך אין בו איסור דאורייתא, דשינוי במעשה האדם תלוי בעצם טבעו לפי המקום והזמן, אבל שינוי במקור החום שעל ידו מבשלים, נקבע ע"י חז"ל בזמנם לנצח נצחים ואינו תלוי לפי רוח המקום והזמן."

בניגוד לכך, סבר הגר"מ פיינשטיין, (אג"מ, חלק ג סימן נב) שיש להבין את דברי רש"י כפשוטם, שכל שהדרך לבשל בו – איסורו  מהתורה. אך לדעת הגר"מ פיינשטיין הפטור בבישול בחמה אינו מכוח שהדבר נעשה בשינוי, אלא מפני שאין להגדירו כתולדה "כיון שעכ"פ אין מבשלין בחמה אלא כשאין לו עצים, אין למילף אותו מבישול על ידי האור שהיתה במשכן להחשיבו תולדה, מאחר שאינו דומה להבשול שהיה במשכן". אחר כך מציע האגרות משה שם שאין השאלה מה יש להגדיר כתולדה, אלא שגם בישול בתולדות האור מוגדר "כבשול מצד האש עצמו שהרי החמימות... הרי הוא מהאש", כאשר בבישול בתולדות חמה "הרי מתבשל בחמימות דחמה שאין בו חשיבות מלאכה". אבל הואיל ומבין שרש"י פטר בישול בחמה בגלל היותו שינוי, הוא כותב שהמבשל במיקרוגל בשבת כן חייב, "שטוב לבשל בו כמו באש ממש ואלו שיש להם תנור כזה משתמשים בו יותר מבשול דבאש ומה שלא נתפשטו תנורים אלו עדיין הוא משום דלא מצוי עדיין הרבה תנורים וכשיהיו מצויין ודאי ישתמשו בהם כו"ע דהא הוא יותר טוב, ודאי יש למילף מבשול דאור דהיה במשכן בחשיבות תולדה שהוא לכל הדינים כהאב דבשול ע"י האור לאיסור ולחיוב סקילה וחטאת..."
בנידון דידן יש לעיין האם גם בתנור סולארי היה אומר כך, "שטוב לבשל בו כמו באש ממש". הרי הוא פחות נוח ויעיל מאשר תנור רגיל  ועל כן אינו לגמרי ברור שלדעת האגרות משה נחייב עליו כמו במיקרוגל. אבל יותר נראה שהואיל ובישול בתנור סולארי של זמננו הוא כן מתקרב בנוחיותו לבישול רגיל, האגרות משה היה מחייב בבישול בו בשבת.
אבל יש לציין לשיטת מרן הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני סימן כז אות ג), שסבר גם כן כדעת הגר"מ פיינשטין שיש איסור דאורייתא בכל דבר שדרך לבשל בו אף אם אינו אש (כגון חשמל וכיוצא בזה), ומכל מקום כתב שלא יהיה איסור דאורייתא בבישול בחמה אף אם יהיה הדרך לבשל בחמה, וכך כתב: "שגם אם ימציאו המצאה טכנית לנצל כח השמש לבישול מוחלט, כגון הא דדודי שמש כיום, ג"כ לא יצא מכלל הדין שאין בישול בחמה ותולדותיה. נראה דאין זה דומה, כי עיקר כוח החמה אינו מיועד לבישול, ומה שמנצלים אותה ע"י המצאה שהיא לגבי בישול, אכתי באופן כללי יש לומר שאין זה מפקיע מהחמה את ההגדרה שאין דרך בישול בכך. ויותר נ"ל שזהו הפירוש האמיתי של דברי רש"י שאין דרך בשול בכך, היינו שאור החמה אינו מיועד מעיקר בריאתו לבישול, משא"כ בכוח החשמל שצורת ריכוזו והפקתו ע"י האדם מיועדת לשימוש לצרכיו ובכלל זה הבישול לצורותיו השונות, אין מקום להשוותו לחמה ותולדותיה כן נ"ל".

¹⁰ כתב הפרי מגדים (או"ח שיח, משבצות זהב ס"ק ו): "נסתפקתי, בישל בחמי טבריא ותולדת חמה אם מבשל אח"כ בחמי אור אם חייב, ויראה דפטור הוא, דכבר נתפעל בבישולו, ואפשר מותר לגמרי".

ובמנחת חינוך (מצוה ז, ס"ק ב) כתב: "ואני מסופק בשבת דפסקינן אין בישול אחר בישול וכן בב"ח ע' כו"פ סי' פ"ז וגבי שבת יש סוברים דאפילו צלי אחר בישול ובישול אחר צלי' אינו חייב עס"י שי"ח אם בשלו בחמי טברי' ואח"כ בשלו באור אם חייב, מי נימא דמ"מ נתבשל אך היא גזה"כ דאינו חייב על תולדות חמה, אבל מ"מ לענין זה ה"ל נתבשל דהבישול אחר אינו נחשב כלל ופטור, או כיון דל"ה מבשל לענין שבת א"כ לא הוי בישול וחייב אח"כ בין בשבת בין בב"ח ויבואר לקמן אי"ה במקומו וכעת ל"מ גילוי לד"ז". אמנם בהמשך שם כותב המנחת חינוך: "שוב האיר השי"ת את עיני וראיתי בפמ"ג או"ח שי"ח סק"ו נסתפק בזה לענין שבת אם בישלו בח"ט ואח"ז בישלו באור אם חייב ודעתו נוטה שפטור ומותר לגמרי..." ונראה שהמנחת חינוך מקבל את נטייתו של הפרי מגדים.

¹¹ מבואר בהערה הקודמת כי נטייתו של הפרי מגדים, היא להכריע שאין בזה בישול אחר בישול משום שכבר נתפעל בישולו, ואין משמעות לחימום הנוסף. וכך גם נראה שנטייתו של הגרש"ז (מנחת שלמה א, יב בהערה שם), משום שאף שהלכתית אין בישול אלא באש, אבל באופן מציאותי כבר הוכשר הדבר לאכילה, ובישול נוסף אינו משביחו באופן משמעותי. ולכן נראה שאם זה התבשל היטב בתנור סולארי, והחימום על הפלטה אינו עושה בו שום שינוי איכותי, שהדבר מותר.

¹² כבר נתבאר בהערה 7, כי לדעת פוסקים רבים אין כלל איסור בבישול בתנור זה, משום שזהו בישול בחמה ולא בתולדות חמה, ועל כן נראה שניתן להקל ולחמם בו תבשיל לח בשבת, הואיל והשאלה האם יש בישול אחר בישול בלח נתונה במחלוקת הפוסקים:

לדעת הרא"ש (שבת ג, יא) ועוד ראשונים יש בישול אחר בישול בלח, ואילו לדעת הרשב"א (שבת מ ע"ב ד"ה וכללא, ומכלל) פשטות הרמב"ם (שבת ט, ג) ועוד ראשונים - אין בישול אחר בישול בלח. ראה בית יוסף, או"ח שיח, ד.

ואמנם השו"ע (או"ח שיח, ד) הכריע לאסור בישול אחר בישול בלח, אך כתב בשו"ת אור לציון במבואות לספרו, ענף א, סעיף ב ש''מרן בפסקיו אינו פוסק בראיות תלמודיות אלא מכריע בין שיטות הפוסקים, וכמש"כ מרן עצמו בהקדמתו לבית יוסף". ועל פי זה ביאר, שאף שהכריע לאיסור במקום אחד, יכול השו"ע במקום אחר להקל באותה המחלוקת כאשר יצטרפו טעמים נוספים. והדגים האור לציון יסוד זה בסעיף יא, ביחס לפסק  השו"ע, שיש בישול אחר בישול בלח, ואעפ"כ במקום אחר (שיח, טז) התיר השו"ע בישול אחר בישול בלח כיון ששם מדובר רק באיסור גרמא שהוא מדרבנן. ואף הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, חלק י, או"ח, סימן כו) התיר במפורש בישול אחר בישול בלח בדרך גרמא, בדרך 'ספק ספיקא'. וא"כ כל שכן שבנדון דידן יש להקל, שהרי  אין זה ברור שיש אפילו איסור דרבנן בבישול בתנור זה כמבואר לעיל. כמו כן, בשיטת הרמ"א ההיתר פשוט עוד יותר, שהרי הרמ"א (או"ח שיח, טו) היקל בבישול אחר בישול בלח כל שהוא חם קצת, וביאר החזו"א (או"ח לז, יג) שהרמ"א פסק מעיקר הדין שאין בישול אחר בישול בלח כדעת הרשב"א והרמב"ם.
על כן נראה פשוט שבנדון שלפנינו, שכלל לא ברור שיש איסור בישול כמבואר לעיל, ואף אם קיים איסור, אינו אלא מדרבנן, שיש להתיר לחמם בתנור זה מרק שכבר נתבשל קודם השבת.