שנת תשפ"ג| שבת פרשת חוקת

פרשת השבוע: על תוך(ן) וחיצוניות

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה"!  (במדבר יט ב).

הלכות הטהרה הפותחות את פרשתנו מוגדרות כחוקה (עיינו גם בדברינו לפרשת חוקת תשס"ו).

אף על פי כן, ננסה להסביר חלק מהלכות אלה בדרך הגיונית. הלכות האמורות, גם בימינו, להאיר את הדרך ואת והליכות חיינו.

עיקרון יסוד בהלכות טהרה אומר כי רק מה שהוא תוצר של מלאכת האדם, שיש לו ערך שימושי, מקבל טומאה. ממילא כדי להשתמש בו יש צורך הלכתי (בזמן שזה אפשרי) לטהרו. מעשי האדם שבאמצעותם נוצר כלי, הם שעלולים להביא טומאה לעולם ויש צורך לטהרם. זו הסיבה ש"פשוטי כלי עץ" כלומר כלים העשויים מעץ, שאין להם בית קיבול, ואין אפשרות לאחסן בהם תוכן,  מוגדרים לעולם כ'טהורים' (תוספתא חולין פ"א ה' כא, שבת דף קכג ע"ב).  

גם בפרשתנו מצינו: "וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ ... טָמֵא הוּא" (שם, שם טו). מכאן למדו חז"ל כי כלי חרס אינו מקבל טומאה, אלא מתוכו. כלומר, נגיעה של המטמא בצידו החיצוני, איננה הופכת כלי חרס למשהו שאיננו טהור (עיינו ברש"י על אתר). רק מגע בצד הפנימי יכול לטמא אותו. העיקרון שאנו צריכים ללמוד מכך הוא, שמה שקובע הוא התוכן ולא החיצוניות! המשמעות, ולא הזוהר החיצוני!

נדגים עקרון זה מתוך נושא נוסף שנדון בפרשתנו. בני ישראל התלוננו על המן כמבואר בפרשה:  "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (שם, כ"א ה).

לא ברור מדוע העם מתלונן על המן, והרי עליו נאמר: "וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ" (שמות ט"ז לא).

גם חז"ל דיברו בשבחו דברים נפלאים, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית: "טעם כל המינין טעמו טעמן וממשן, ...תנו רבנן: ... גד - שדומה להגדה שמושכת לבו של אדם כמים... לבן - שמלבין עונותיהן של ישראל" (יומא דף עה ע"א).

אם כך, מה הפריע להם? נציע, שהמן היה באמת טעים מאוד, וכל אדם היה יכול לבחור את הטעם המועדף עליו, אבל מבחינה חיצונית לא היה לו מראה של אוכל. ידוע ופשוט שחלק בלתי נפרד מ"קיסמו" של האוכל נובע ממראהו, ולא רק בגלל טעמו הנעים לחיך. עם ישראל התלונן כי היה חסר לו המראה החיצוני - מעורר התיאבון (נוסיף בסוגריים כי יהודי אוכל לשובע, כדי שיהיה לו כח לעבודת השם, ולא לתיאבון, כמו שנאמר: "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ" (משלי י"ג כה).

המן שאכל עם ישראל במדבר, שידר את המסר ההפוך. אל תסתכלו על החיצוניות אלא על הפנימיות.

ענין זה מזכיר לנו את דברי התורה בעניין החטא הקדמוני: "כִּי טוֹב הָעֵץ... וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" (בראשית ג' ו).

כנראה גם שם המראה החיצוני השתלט על השיקול הערכי. לכן, הנחשים המוזכרים בפרשה, הם אלה שהענישו את עם ישראל על תלונתם בנושא המן.

בדור זה, בגלל סיבות טכנולוגיות וכלכליות, עולם השיווק תופס נפח ענק בעולמם של בני האדם, מנער ועד זקן. מגיל צעיר נחשפים, גם הילדים, למסר המהלל והמשבח את החיצוניות, ומעודד גם פרסום עצמי ברשתות, לרוב בכיוון השלילי ביותר. אין קץ לרעות החולות שמתפשטות בעולם בגלל נגע זה, המגיע גם לכדי דיני נפשות.

נמשיך לעבוד ולחזק את התוכן הפנימי כדי שיתגבר על החיצוניות. חיצוניות זו, לרשותה עומדים  כלים עוצמתיים, חיצוניות שמנסה להסתיר את העיקר הערכי, ולהבליט את הטפל חסר הערך.    

נשלח רפואה שלמה לפצועים נפגעי הטרור השפל, ותנחומים למשפחות השכולות.

נמשיך להגביר את אהבת ישראל, באחדותנו ובאהבת מדינתנו, מדינת כלל ישראל, ובחיזוקו של צה"ל צבאנו האחד והאהוב.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר