שנת תשפ"ג| שבת פרשת מטות מסעי

פרשת השבוע: ירושלים לא נחלקה לשבטים או, ח"ו, אחים בעירה שריפה!!!

החלוקה לשבטים, המחלוקת, השנאה וההסתה ההדדית (כן זה המצב), של הגורמים הקיצוניים מכל צד, מטילה, ח"ו, צל כבד על עתידה של החברה הישראלית, והמשך פיתוחה של מדינת ישראל, שכל כך יקרה לכולנו. ההתלהמות של אחוז קטן של אזרחים השתלטה על הבמה הציבורית, והרוב הדומם הפך מבחינה מסויית לאילם. במקום דיון ענייני, השיח גולש לפסים אישים. הלבנת פנים, האסורה באיסור תורה, הפכה להמלצה להוותנו ולבושתנו. האג'נדה השתלטה על ההיגיון ויותר גרוע גם על האמת. אמצעי התקשורת מטבעם אוהבים אירועים דרמטיים (מאוד משתלם כספית) ובחוסר אחריות משווע, חלקים גדולים שלהם, מגבירים את הלהבות.

לעניות דעתי, אם נוריד רק חמישה אחוז של קיצוניים מכל צד, תשעים האחוז הנותרים יגיעו להסכמה מתוך כבוד הדדי, על תשעים ושמונה אחוז של השאלות העומדות על הפרק (על שני האחוזים נגיע להסכמה שלא מסכימים).

אני קורא מכאן בקול צלול וגם רועד, די! לפני שח"ו יהיה מאוחר מדי. קריאה מקרב לב לשינוי של השיח לחיובי ומכבד,חייבת להופיע במרכז הבמה, עכשיו !!! אם הלהבות יתגברו, אויבינו ירקדו, ח"ו, סביב המדורות.

נמשיך לבחון את הסוגיה באמצעות עיון בפרשיות השבוע.

להתנחלות בגלעד מקום מרכזי בפרשיות הקרובות מטות, מסעי ודברים.

מצד אחד, אזור הגלעד השוכן בעבר הירדן המזרחי, הוא המקום הראשון שממנו גלו תושביו, כבר לפני למעלה מאלפיים שבע מאות שנים. גם אליהו הגלעדי בא משם, אליהו הקנאי (עיינו מלכים א' י"ט, י-יד. הקנאות מופיעה שם ארבע פעמים). לפי חלק מהדעות בחז"ל, פנחס זה אליהו (עיינו כדוגמא רד"ק שופטים, כ' כח). פנחס מכונה קנאי כבר בתורה (עיינו במדבר  כ"ה יא-יג, תואר זה מופיע שם ארבע פעמים).

גם פרשת שש ערי מקלט הדנה בעניינם של הרוצחים בשוגג, ר"ל, שחציין שוכנות בעבר הירדן המזרחי, מופיעה בפרשיותינו (עיינו במדבר ל"ה ו-לד). הנביא הושע מתייחס לתושבי הגלעד בביקורת קשה: "גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם: וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה כִּי זִמָּה עָשׂוּ" (ו' ח – ט).

גם חז"ל, בהקשר של ערי המקלט והפסוקים בהושע, קבעו: "בגלעד שכיחי רוצחים" (מכות דף ט ע"ב).

מצד שני, הגלעד מהווה גם מקום מפגש נפלא לרבים מבני השבטים! גרים בו בני רחל וגם בני לאה. גם השבטים המיוחסים ביותר, שתפשו מקום חשוב בהנהגת עם ישראל וגם בני השפחות, שלצערנו הרב לעתים זלזלו בהם. כמבואר בפרשיותינו, בגלעד התיישב חצי שבט מנשה, בכורו של יוסף (במדבר ל"ב לט-מב). בספר שופטים מבואר כי בגלעד גרו גם בני אפרים בן יוסף: "כִּי אָמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם גִּלְעָד בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה" (י"ב ד) וגם בספר שמואל ב' (י"ח ו). אפרים הוא נכדו המועדף של יעקב אבינו, שהניח על ראשו את ידו הימנית, הקדים שמו לשם אחיו הבכור וכך העניק לו עדיפות (בראשית מ"ח יד-כ).

גם משה רבנו בחר ביהושע בן שבט אפרים כיד ימינו והעניק עדיפות לשבטו (עיינו דברים ל"ג יז).

יחד עמם גרים שם בני יהודה, שהרי חצרון - בכורו של פרץ  - ראש השושלת המלכותית, (עיינו רות ד' יח-כב) - בכורו של יהודה מתמר, נשא את בתו של מכיר אבי גלעד משבט מנשה, וצאצאיהם התיישבו בגלעד וייסדו שם עשרות ערים (עיינו דבהי"א ב' כא-כב). מכיר, אבי גלעד בן מנשה, השיא את בנותיו לבניו של בנימין לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים - דודו של מנשה (עיינו דבהי"א ז' טו).

לא רחוק משם גר שבט גד, צאצאיה של זלפה - שפחת לאה.

לכן כפי שפתחנו, לגלעד יש גם פוטנציאל של השפעה מאחדת על עמנו.

יש מקום אחד בכל ארץ ישראל שלא נתחלק בין השבטים: "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (תהלים קכ"ב ג).

יש קונצנזוס בחז"ל: "וקיימא לן ירושלים לא נחלקה לשבטים" (מדרש אגדה בראשית פרק מט פסוק כז).

לכן ירושלים היא סמל האחדות.

נחזור לימינו, יש בירושלים ממשלה נבחרת, כל הציבור צריך לכבד אותה. גם הממשלה חייבת להפנים שהיא חייבת בכבודו של כל אחד מחלקי הציבור. כל שינוי ובוודאי כל ניסיון למהפכה בתחום כה רגיש, כמו הפרת האיזון בין הרשויות (גם אם צד אחד מאמין שהוא לטובה) חייב להיעשות בהידברות ובהסכמה, שרוב גדול של הציבור יתמוך בה. הדיונים חייבים להתבצע בלשון מכבדת ומתוך מגמת הכלה של כולם.

רק אם ננהג כך, נזכה שגם אליהו הנביא ישנה כיוון, כמו שנצטווה, ויעסוק בעיקר במשימה האחרונה שהוטלה על נביא כלשהו:

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא... וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג' כג-כד) בב"א!

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר