שנת תשס"ג | שבת פרשת פנחס

שו"ת במראה הבזק"

(מתוך ח"ד)
רעננה, ישראל               Ra’anana, Israel
טבת, ה'תשנ"ז
סמכות השלטון להפקיע קרקעות והתשלום בעבורן

שאלה
אנו עומדים להגיש תביעה לבית המשפט העליון בירושלים וההינו רוצים להציג בפניו גם את עמדת המשפט העברי ע"פ ההלכה בתחום סמכות השלטון להפקיע קרקעות וחובתו או אי חובתו לשלם על כך או לפצות את מי שהקרקע הופקעה ממנו.    האם המדינה יכולה להמנע מפיצוי בטענה שהנזק איננו ממשי?
 
תשובה
סמכות המדינה לקבוע שימוש בקרקע פרטית לצרכי ציבור איננה מוטלת בספק[i], אם הדבר נעשה ע"פ חוק צדק קבוע ושוויוני לכל אזרחי המדינה[ii]. מקור הלכה זו הוא בכלל המפורסם "דינא דמלכותא דינא"[iii]. מאידך גיסא, חובת הפיצוי גם היא איננה מוטלת בספק, ומן הדין לפצות את האדם הפרטי שנתן מרכושו לטובת הכלל[iv].
כלל יסוד במשפט העברי קובע ש"דין פרוטה כדין מאה"[v]. על כן אין לשלול את זכותו של היחיד לקבלת פיצוי מכוח הטענה שהפגיעה איננה ממשית. עם זאת, גם אם נקבעה תקנה שמטרתה הגנה על מערכת המשפט או על הגופים הציבוריים המטפלים בסידור חיי האזרח, וממילא נקבעה גם לטובתו של כל חבר בחברה, יש לצמצם ככל האפשר את השימוש בסייג זה ולקבוע את גבול התקנה כמה שיותר קרוב, לטובתו של היחיד הנפגע שלא באשמתו[vi].
אין בדברינו אלה כדי לפגוע בסמכות המדינה גם להפקיע רכוש ללא תשלום פיצוי, כעונש על מעשים חמורים, כגון בגידה[vii] או פגיעה חמורה בשלום החברה כמו סחר בסמים, לפי המצב בכ

[i]גמ' בבא קמא (קיג ע"ב), "אמר רבא, תדע דקטלי דיקלי וגשרי גשרי... ועברינן עליהו", וכן ברמב"ם הל' גזילה ואבידה (סוף פרק ה), והוסיף שם על לשון הגמרא "והרס בתים". דהיינו שיכול גם להפקיע קרקעות. שו"ע וטור חושן משפט סי' שסט ובב"י שם. אמנם מצינו הסתייגות מסוימת בדברי תוספות בסנהדרין (כ ע"ב ד"ה "מלך מותר",) אך לא נפסקו דבריו להלכה.
[ii]  טור חושן משפט סי' שסט ו"בית יוסף" שם ושו"ע.
[iii]  רמב"ם הל' גזילה ואבידה פרק ה, טור שו"ע חושן משפט סי' שסט סעיף ו. אף שר"ן בשם התוספות (נדרים כח ע"א), "נמוקי יוסף" שם ועוד ראשונים חולקים על זה, וסוברים דבארץ ישראל אין "דינא דמלכותא דינא",אין הלכה כמותם. ויש עוד שטענו שגם לדבריהם יש דינא דמלכותא" להלכה גם בא"י, עיין "עמוד הימיני" להגר"ש ישראלי סי' ז, ח, ט, בקובץ "בצומת התורה והמדינה" (ח"א עוד מאמרים בנושא. לרוב הדעות, מקור הסמכות הוא – מהסכמת העם לקבל על עצמו שלטון מסוים, לרבות חוקיו מסיו ותקנותיו.
[iv]  רמב"ם (הל' מלכים פ"ד בעיקר הל' ו) "ונותן דמיהן", וכן מצינו בגמרא בבא קמא (ס ע"ב) שאף שלדוד היה מותר שלא לשלם, מכל מקום שילם. אמנם מהמקרה הנ"ל ניתן להוכיח, לכאורה, שאין חובת תשתום. וזה קשה על דברי הרמב"ם. ברם, יש לתרץ בפשטות, שיש הבדל בין מקרה שבו המלכות לוקחת דברים, ועליה לשלם, לבין מקרה שבו המלכות מכלה דברים. כגון בשריפת השעורים של דוד, שאז אין היא צריכה לשלם. ובמקרה דידן המלכות לוקחת את הקרקע, ועליה לשלם. "חזון איש" (סי' ד ס"ק טו) ו"המשפט העברי בפסיקת בית המשפט בישראל" לנ' רקובר (כרך א עמ' 204-205), אמנם בבבא קמא (קיג ע"ב) לא מפורשת חובת התשלום, ועיין שם בתוספות ד"ה היכי, אך אין להוכיח משם לנדון דידן, מכיון ששם מדובר בתשלום אגרה מצד העוברים על הגשר. ועוד עיין "כסף הקדשים" (שו"ע חושן משפט סי' שסט ס"ב) בחובת המלכות בתשלום עבור הפקעה.
[v]  סנהדרין (ח ע"א), רמב"ם הל' סנהדרין (פ"כ הל' י) "שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של אלף מנה". הרי שחז"ל צמצמו כמה שיותר את המושג "תביעה בלתי סבירה".
[vi]  לפי דעתו של הרב נ"א רבינוביץ יש לראות את המדינה כשותפות גדולה שבה חברים כל האזרחים. לפי זה יש מקום למחילה הדדיתת כאשר הפגיעה היא מזערית. מהו שיעור הפגיעה שבה שותפים מוחלים זה לזה, צריך להיקבע על פי המנהג, וחייב להיות מוגדר על פי כלללים. מאידך גיסא, יש מקום לבחון את הטענה שאלה שרכושם הושבח כתוצאה משינוי יעודה של קרקע פרטית, יצטרכו לשלם על כך לבעל קרקע זה, שהרי שינוי יעוד קרקעו הוא שגרם להשבחת חלקם שלהם.
[vii]  סנהדרין (מח ע"ב), "הרוגי מלכות נכסיהם למלך", רמב"ם (פ"א מהל' אבל הל' ט), טור חושן משפט (סי' שסט) "שכן חוק המלך ליקח ממון המורד בו".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר