שנת תשס"ג | שבת פרשת כי תצא

במי פגע עמלק?

בסוף פרשתנו אנו מוצאים את הציווי המפורסם "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים כ"ה יז). לציווי זה מקום מיוחד במורשתנו בגלל חומרתו המיוחדת "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (שם יט) (עיין ברש"י עד כמה חמור לדעתו, ציווי זה ואכמ"ל). הבה ננסה לברר מה עשה עמלק לעמנו ומה הלקח שאנו יכולים ללמוד ממנו ביחס לעצמנו. התורה מגדירה את מעשהו של עמלק בדרך זו "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים" (שם יח). צריך ביאור מי הם ה"נחשלים" מי היה "עיף ויגע" וממה ומי לא היה "ירא אלקים". רש"י על אתר מסביר "ויזנב בך - … חותך מילות וזורק כלפי מעלה". לפי פירוש זה העמלקים לא הצליחו לפגע בעם ישראל שהיה מוגן מאחורי הענן, אלא רק באלה מעם ישראל שלא קיימו את מצוות "מילה" ונפלטו מן המחנה החוצה. כך מצאנו מפורש במדרש "כל הנחשלים אחריך מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנמשכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי הענן" (מדרש תנאים, שם). הנחשלים לפי זה אינם החלשים מבחינה פיזית אלא החלשים מבחינה רוחנית. זו גם הדעה הנוספת המובאת במדרש " ד"א כל הנחשלים אחריך אמר ר' יצחק כל הנלחשין אחריך אלו שהיו מהרהרין אחר מדותיו של הקב"ה כענין שנ' להלן (שמות י"ז ז) היש ה' בקרבינו אם אין" (שם). לפי זה נוכל להסביר גם את הביטויים הנוספים "עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים" על ישראל מהבחינה הרוחנית. זו גם כנראה דעת המכילתא "אחרים אומ' אלו ישראל שלא היה בידם מצות שיגאלו" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יז פסוק (ח) ויבא, דלא כרש"י על אתר). לכאורה היינו יכולים לומר כי עמלק היה שליחו של בעל הכרם והגיע כדי לכלות את הקוצים (עיין בבא מציעא פג ע"ב). לפי זה לכאורה היה גם פן חיובי במעשהו של עמלק שהרי אנשים אלה הכריזו על עצמם שאינם "בני ברית" ואין בעונש "הכרת" בכדי להרתיעם. עיון בדברי הראי"ה קוק זצ"ל, סנגורם של ישראל בדור התקומה, נותן לנו את התשובה הנכונה. הרב בספרו "אורות" דן בשאלת "הפרדת הקהילות". שאלה זו הסעירה את העולם היהודי ושימשה כקו פרשת מים בין מצדדי דרכו של הרא"יה ובין מתנגדיו. בקטע זה מגדיר הרב את הרשעים "כל זמן שהם דבוקים בחפץ לבם לכללות  האומה" כמי "שחיצוניות הרשעות שלהם מועילה היא לאמץ כוחם של צדיקים" ועליהם נאמר "ועמך כולם צדיקים". הראי"ה מדמה את רעיון הפרדת הקהילות למאבקו של עמלק בפליטי הענן. "והפירוד (בין חלקי העם) המדומה חותר הוא תחת יסוד הקדושה כולה, כמעשה עמלק שזנב את הנחשלים, פליטי הענן, "שלח ידיו בשלומיו, חלל בריתו" (אורות התחיה פרק כ עמ' עג). לפי זה הציווי "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק " בא להזכיר לנו שאין אנו מוכנים לוותר על אף יהודי, לא נפקיר אחים גם אם "הפרו ברית", גם מי שהענן פלטו, עדיין כלול בהגדרה "שלומיו" וגם הוא בכלל "ועמך כולם צדיקים". כל פגיעה בו היא פגיעה בעם ותזכר לדורות עם כל המשמעות העמוקה של הביטוי. קריאתה של אסתר לדודה מרדכי היהודי "לך כנוס את כל היהודים" כדי להלחם בעמלק מקבלת לפי זה משמעות הרבה יותר רחבה, לדורי דורות.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר