|
שנת תשס"ט | שבת פרשת בא
חיובו של אדם שרץ ברשות הרבים והזיק
חמדת הדף היומי
הרב עופר לבנת
כט' טבת- ו' שבט, בבא קמא דפים כח-לד
הלכה זו נפסקה בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שעח סעיף ח). הרמ"א שם (על פי הנמוקי יוסף בשם הרמ"ה בדף טו עמוד ב בדפי הרי"ף) מסייג הלכה זאת שאמנם בסתם אנו מניחים שאדם שרץ ערב שבת בין השמשות עושה כן לכבוד שבת, אך אם נודע שריצתו לא הייתה לכבוד שבת אלא לשאר חפציו, הוא חייב על הנזק.
הסמ"ע (סעיף קטן יא) הבין שלפי הרמ"א רק אדם שרץ לצורכי שבת פטור, אך אם רץ לעיסוקיו, על אף שעושה כן כדי לגומרם לפני שבת, הוא חייב. אמנם התוספות יום טוב (בבא קמא פרק ג משנה ו) הוכיח מלשון הרמב"ם (חובל ומזיק פרק ו הלכה ט) שכתב "ואם היה ערב שבת בין השמשות פטור מפני שהוא רץ ברשות כדי שלא תכנס שבת והוא אינו פנוי", שגם אם רץ לעיסוקיו כדי לסיימם לפני שבת הדבר נחשב ריצה לכבוד שבת והוא פטור. ערוך השולחן (שעח, יח) פסק כך גם לשיטת הרמ"א.
עוד דנו הפוסקים מה הדין אם אדם רץ בכל זמן, לצורך מצווה אחרת והזיק. המרדכי (בבא קמא סימן לח) פסק שרק מי שרץ בכניסת שבת פטור, כיוון שיש לחץ של זמן, אך אם אדם רץ לשאר מצוות כגון שרץ לבית הכנסת או לבית המדרש, כיוון שיש פנאי, הוא חייב. בדומה לכך פסק החוות יאיר (סימן רז הובא בפתחי תשובה שעח סעיף קטן ג) על אדם ששמע את השמש קורא לבוא לקידוש לבנה ורץ כדי להספיק לומר את ברכת הלבנה ברוב עם ובדרך הזיק, שאף על פי שיש מצווה לומר ברכת הלבנה ביחד עם הציבור, מכל מקום כיון שאפשר לומר את ברכת הלבנה ביחיד, אין הדבר בהול כמו ריצה לכבוד שבת ולכן חייב. אמנם אם אדם רץ מסיבה הקשורה לפיקוח נפש כגון להציל משריפה, או מטביעה, פסק ערוך השולחן שודאי פטור כיוון שחייב לרוץ בכל כוחו וזהו קל וחומר מאדם שרץ לכבוד שבת. למדנו השבוע בדף היומי (לב עמוד א) שאם אדם רץ ברשות הרבים והזיק לאדם אחר שהלך שם שהוא חייב, כיוון שהדרך הרגילה לנוע ברשות הרבים היא בהליכה, ריצה נחשבת שינוי. אמנם, אומרת הגמרא, שבערב שבת בין השמשות, אדם שרץ ברשות הרבים והזיק - פטור, כיון שיש רשות לרוץ כחלק מן ההכנות לשבת.
 לראש העמוד  הדפסת עמוד  שליחת קישור לחבר
|
מדורים נוספים בגיליון זה: 
מוקדש
לע"נ
רבי יעקב
בן אברהם ועיישה סבג
ולע"נ
הרב אשר וסרטיל ז"ל
נלב"ע ט' כסלו תשס"ט
|
