שנת תשס"ט | שבת פרשת תצוה

ה' אדר – יא' אדר, בבא קמא דפים סג-סט

השבוע למדנו בדף היומי (ב"ק סה.) את כללי התשלום בגזילה. הכלל הבסיסי הוא שאם החפץ הגזול אינו קיים, אז הגזלן משלם לפי שווי החפץ בשעת הגזילה. אולם אם החפץ התייקר לאחר שעת הגזילה והגזלן הוא אשר איבד בידיו את החפץ, כגון שגזל חבית יין ולאחר מכן שבר אותה או שתה אותה אז הוא חייב לשלם לפי ערכה היקר בשעת "הוצאתה מן העולם".

הקצות החושן (שו"ע חו"מ לד, ג) מקשה על הלכה זו מהמשנה בתחילת הפרק (סב:) בה נאמר: "אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל". הקצות למד ממשנה זו שעל חפץ שכבר נגנב, אין לחייב שוב על גניבתו, כגון בתשלומי כפל. לכן קשה, מדוע גזלן ששבר חבית שהוא כבר גזל, יתחייב על כך שוב כגזלן. לכן מבאר הקצות שחיובו של הגזלן ששבר את החבית אינו חיוב של גזלן אלא חיוב של מזיק, שהזיק את הבעלים בשבירת החבית (יש הבדלים בין חיוב של מזיק לחיוב של גזלן). לכן אם בשעת שבירת החבית היא הייתה שווה יותר מאשר בשעת הגזילה, כיוון שהזיק אותה בשעה זו ניתן לחייב אותו לשלם לפי השער היקר.

הנתיבות (שם, לד, ה) מסכים בעיקרון עם הקצות שמי שגונב חפץ גנוב אינו חייב לשלם לבעלים, כיוון שהחפץ כבר נלקח מהם והוא לא הוסיף שום פגיעה בהם. אולם, טוען הנתיבות, אם הוא עשה פעולה שכן "העמיקה" את הגניבה, אזי ניתן לחייב אותו כגנב. לכן, לדעת הנתיבות, במקרה שהגזלן שבר את החבית, ניתן לראות את השבירה כהעמקה של הגזילה. כיוון שעד שלא שבר, הבעלים יכלו לקבל בחזרה את החבית עצמה, ועתה החבית לא תשוב אליהם יותר. לפי הנתיבות שבירת החבית נחשבת כמעשה גזילה נוסף ולכן גם שעה זו היא שעת הגזילה ומחייבים את הגזלן לפי שעת הגזילה, שבה החבית הייתה יותר יקרה.

אולם, האמרי משה (סימן לב) ועוד אחרונים רבים חולקים על עיקר ההנחה של הקצות והנתיבות שאין חיוב על גניבת חפץ גנוב. לדעתם המשנה רק קבעה שאין קנס של כפל למי שגנב חפץ גנוב, אך הוא כן חייב לשלם את הקרן לבעלים. לפי שיטתם ודאי שאין מניעה לומר שגם גזלן ששבר או שתה את חבית היין שגזל,  הוא ממשיך לגזול את הבעלים וניתן לחייב אותו מדיני גזילה על מעשה זה.