שנת תש"ע | שבת פרשת נשא

פרשת השבוע: נעשה ונשמע

אנו נמצאים השבוע בין יום ירושלים וחג מתן תורה. ביום ירושלים חגגנו את חזרתנו למקום המקודש ביותר לעם ישראל - הר המוריה - הר הבית. בחג השבועות אנו מציינים את חזרתנו בזמן למעמד הר סיני - הר המור. 

המזבח בבית המקדש נבנה במקום בו בנה אברהם את המזבח בזמן העקדה. בזמן העקדה התבררה סופית בתורה השאלה: מי הוא הבן שנבחר להמשיך את דרכו של אברהם? לצערנו הרב, במציאות עדיין טוענים בניו של ישמעאל כי הם בניו הנבחרים של אברהם וכי הר הבית שייך להם ולא לזרעו של יעקב.

ננסה בדברינו לברר מדוע ישמעאל לא נבחר למרות שהיה בנו הראשון של אברהם, למרות ששמו הוא "ישמעאל" שם שניתן לו על ידי מלאך ד' - שם שמבטא קשר עם הקב"ה. ככתוב:

"וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְקֹוָק אֶל עָנְיֵךְ" (בראשית ט"ז יא).

במבט ראשוני השם יִשְׁמָעֵאל משובח יותר מן השם "יצחק". שאלה זו מקבלת חיזוק גדול יותר כאשר מתברר כי שמו של המקום בו נתבשרה הגר על הולדת בנה הוא: "בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (שם, שם יד). שם שמזכיר מאוד את שמו של מקום העקדה:

"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְקֹוָק יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְקֹוָק יֵרָאֶה" (שם כ"ב יד).

תשובות לשאלות אלה מצויות בשתי פרשיות.

הראשונה בפרשה העוסקת בגרושו של ישמעאל. שם התורה מבארת כי השם יצחק מתאים רק ליצחק ולא לישמעאל שמשתמש בפעל זה למעשים מאוד מגונים (עיינו ברש"י בשם חז"ל על אתר). וז"ל הכתוב:

"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (שם, כ"א ח-ט).

את המשמעות החיובית של השם יצחק כבר הסברנו באריכות במאמרנו חוק וצחוק (חמדת הארץ חלק ד עמוד  185 ). מסקנת פרשיה זו היא כי יש לשלוח את בן האמה המצרית למדבר שם ישא אשה ממצרים. וז"ל הכתוב:

"וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם, שם כא).

הפרשה השניה היא פרשת העקדה. שם תסביר התורה מדוע בניו של ישמעאל לא יעמדו במעמד הר סיני ויכריזו "נעשה ונשמע". תחת הר סיני יעמדו רק בניו של יצחק. אחרי נסיון העקדה מסכם הכתוב:

"וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ:... וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ ...עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי"  (שם, שם טז-יח).

כאן מתברר סופית "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (שם, כ"א יא). הדגש הוא "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי".

הבדל גדול ישנו בין "ישמע אל" לבין "שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי". ישמע אל פירושו הקב"ה יקשיב וישמע את בקשותי. אין זה דבר שמיחד את עם ישראל. עם ישראל הוא זה ששומע ומקשיב לדבר ד'. עם ישראל הוא ממשיך דרכו של אברהם השומע בקולו של אלקיו ומוכן לתת את כל אשר לו כדי לקיים מצוותיו. רק בניו של יצחק השותף בעקדה, יזכו להכריז בהר סיני "נעשה ונשמע".

לכן, כאשר יצחק רוצה לרדת מצרימה, מונע אותו הקב"ה ומזכיר לו. אתה הוא הבן הנבחר של אברהם:

"וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:... וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי ..." (שם, כ"ו ב-ה). (עיינו שם שגם הביטוי מצחק מופיע לגביו במובן חיובי).

הבה נתפלל שנהיה גם אנו זכאים להיות מאלה שמכריזים "נעשה ונשמע" ולהנות מהזכויות של אברהם ויצחק ה"שומעים" בקולו של הבורא.
כך נזכה בימנו, להבנה של כולם כי הר הבית הינו המקום המקודש ביותר לזרעו של יצחק, מרכזו הרוחני של עם סגולה – ממלכת כהנים וגוי קדוש.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר