שנת תש"ע | שבת פרשת מטות מסעי

פרשת השבוע: נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים - הפוך בה דכולה בה

הרב יוסף כרמל, ראש כולל "ארץ חמדה"

בני גד ובני ראובן מקבלים את תנאיו של משה רבנו ומכריזים:

"נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְקֹוָק אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן"

(במדבר ל"ב לב).

חז"ל, עד כמה שידוע, לא הסבירו את פשר השמטת ה"א" מהמילה "נַחְנוּ".

אבן עזרא תירץ כדרכו כפשוטו "נחנו - הוא העיקר, ואל"ף 'אנחנו' נוסף".

רבנו בחיי נותן לנו כיוון אחר על דרך הפשט, "היה לו לומר "אנחנו", אבל מפני שהיו בני גד בעלי הכח והגבורה בכל המקומות לטרוף טרף האויבים, ושבחו עצמם בלשון: "חלוצים לפני ד'", לכך המעיטו עצמם בלשון "נחנו", דרך ענוה והשפלה, כלשון: "ונחנו מה" (שמות טז, ח).

פירוש שני מביא הוא על דרך חכמי האמת, עיינו שם בדבריו ובהמשך להם בפרשנותו של השל"ה (מסכת תענית פרק תורה אור, וזהו סוד י"א פסוקים מתחילין ב-'נון' ומסיימין ב-'נון').

תלמידיו של רש"י לימדונו דבר נוסף על דרך ה"רמז". במשנה במסכת אבות מצינו: "בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולה בה" (פרק ה משנה כב) לכל דבר ניתן למצא רמז בתורה.

נדגים זאת באמצעות פסוקנו.

בספר מלכים מספר לנו הכתוב אודות: "וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם" ש"הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן יְקֹוָק תְּשׁוּעָה לַאֲרָם" (ב, ה' א). נעמן שר הצבא מצא עצמו לפתע מצורע החשוב כמת. גדולתו ועשרו לא יכלו לפתר את הבעיה ולהושיע אותו ממצוקתו. נערה קטנה ישראלית שנשבתה בידי גדודי ארם ושירתה את אשת נעמן נתנה את העצה לדרוש פתרון אצל הנביא אלישע. עם התייצבותו של נעמן לפני אלישע נותן לו הנביא משומרון את העצה הבאה: "לֵאמֹר הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר".

מהיכן שאב אלישע הנביא רעיון זה? ניתן לומר בפשטות כי הקב"ה גלה את אוזן נביאיו, בבחינת סוד ד' ליראיו.

תלמידיו של רש"י טוענים טענה חדשה, כי אלישע היה יכול לכוון לכך גם ללא נבואה ישירה כיוון שפתרון זה רמוז בתורה. שמו של "נעמן" מתחיל ב"נ" ומסתיים ב"נ". גם שלשה פסוקים בתורה מתחילים ב-'נ' ומסתיימים ב-'נ' (שניים מהם נכתבו כך בכוונת מכוון שלא על פי הכללים).

הראשון בפרשת תזריע "נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא י"ג ט).

הפסוק השני מובא בפרשתנו "נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְקֹוָק אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן". כפי שכבר הערנו ה-'א' הושמטה.

הפסוק השלישי מובא בספר דברים "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח יח). נעיר במאמר מוסגר כי גם לפסוק זה סיומת "ן" האומרת דרשני שהרי לפי הכללים הרגילים הוא היה אמור להסתיים במילה "תשמעו".

אם כך, הפתרון לבעייתו של נעמן מצוי בפסוקים אלה, בגלל צרעתו הוא יפנה לנביא והנביא ישלח אותו אל הירדן. גם על זה נאמר "הפוך בה והפוך בה דכולה בה".

נסיים בהסתייגות. למרות שגם ה"רמז" הוא חלק מיפי פרד"ס תורתנו, אין זה מומלץ לנסות ולחזות את העתיד או לקבל החלטות בחיינו על סמך רמזים שכאלה. גם דרגתם של הנביאים אינה נקבעת על סמך רמת המופתים שעשו כפי שמפורש בפסוקים בספר דברים, פרק יח.

העיקרון המנחה גם על פי תורתנו הקדושה הוא:

"תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ" (דברים, יח יג).

לראש העמוד