שנת תשע"א | שבת פיקודי

פרשת שבוע: צריך לתת דין וחשבון!

פרשתנו פותחת בהכרזה:

 "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה..." (שמות ל"ח כא).

משה רבנו נותן דין וחשבון (מאזן כספי מבוקר) על ההוצאות וההכנסות של פרויקט בנין המשכן. שואל המדרש: "ולמה עשה עמהם חשבון, והקב"ה מאמינו, שנאמר, "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא"?  (במדבר י"ב ז)

המדרש עונה תשובה קשה ומצמררת שיש ללמוד ממנה לקח לדורות וז"ל:

"אלא ששמע משה ישראל מדברים מאחריו, ...ומה היו אומרים? .. היו אומרים ראה צואר, ראה שוקים, אוכל משל יהודים, ושותה משל יהודים, וכל מה שיש לו מן היהודים, וחבירו משיבו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר, כיון ששמע משה כך אמר להן חייכם משהמשכן נגמר אני עושה עמכם חשבון, שנאמר אלה פקודי המשכן"   (מדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ד).

מדרש נוסף מתאר את הדרמה שהתרחשה עם מסירת הדו"ח:

"משנגמרה מלאכת המשכן, אמר להם בואו ואעשה לפניכם חשבון, נתכנסו כל ישראל עד שהוא יושב ומחשב שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל, שעשה ווים לעמודים" (שם).

אין לשער את גודל התדהמה בקהל כשהתברר, לכאורה, שנעלם סכום ענק מהתקציב. הפתרון היה דרמטי לא פחות:

"יצאה בת קול ואמרה שאותו האלף הידוע אשר אמרתם ושבע המאות הידועים אשר אמרתם שמשה לקחם לא כן הוא, אלא עשה אותם ווים לעמודים".

זו הסיבה שהכתוב מיידע את הסכום ששימש ליצור ווי העמודים:

"וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים" (שמות ל"ח כ"ח).

סוגיא זו היוותה בסיס לפולמוסים גם בדורות מאוחרים יותר כמו שמספר התלמוד הירושלמי:

"שאל אנטיגנס הגמון לרבן יוחנן בן זכאי משה רבכם או גנב היה או לא בקי בחשבון..." (סנהדרין פרק א  ה"ד). (עיינו בפרשנים הדנים בהסבר פרטי הדוח ובעיקר בשאלה למה אין דו"ח על הזהב ואכמ"ל).

אם משה רבנו כך, מה יענו אזובי הקיר?

דווקא בפרשת שקלים, הזמן שבו מכריזים על הצדקה, נקרא לעולם התורה והישיבות להוביל את הדרך של:

"וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְקֹוָק וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְקֹוָק" (במדבר לב, כב)

"וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" (משלי פרק ג' ד).

ניהול שקוף, הקפדה על חוקי המס ועל כללי מינהל תקין לפי חוק העמותות, הקפדה על זכויות העובדים ומתן תנאים סוציאליים.

גם לציבור יש יכולת להשפיע בתחום זה, אם יקפיד לדרוש מעולם התורה אליו הוא תורם, עמידה בכללים אלה.

אסיים את דברי בעצה טובה לחברי ראשי הישיבות והמוסדות התורניים:

וותרו על זכות החתימה בחשבונות העמותה! השאירו זכות זו שהיא בעצם חובה, למתנדבים שאינם מקבלי שכר, החברים בוועד העמותה.

גם הפרדה זו בין תורה לכספים תגדיל קידוש שם שמים ואהבת תורה. כך נלך ולו מעט בדרכו של משה רבנו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר