שנת תש"ע | שבת פרשת סוכות

חמדת הדף היומי: מודעא במכר ובמתנה (מ עמוד ב)

ט' - טו' תשרי, בבא בתרא לז-מג

לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב

השבוע בדפי הדף היומי הגמרא (בבא בתרא דף מ) דנה באפשרות לבטל מתנה או מכירה על ידי "מסירת מודעא". מסירת מודעא לפני מכירה פירושה הודעה על כך שהמכר או המתנה נעשו מתוך הכרח=אונס ומטרת המודעא לבטלם. הגמרא אומרת שכאשר אדם מוסר מודעא לפני מכירה, על העדים הכותבים את שטר המודעא לדעת שהמוכר באמת אנוס ולכתוב זאת בשטר מודעא. אם לא כתבו זאת בשטר מודעא, המודעא פסולה והמכירה תקיפה. לעומת זאת, במתנה, העדים אינם צריכים לדעת שהנותן באמת אנוס. נשאלת השאלה, מה הטעם להבדל בין מכירה למתנה?

הרשב"ם (שם מ עמוד ב ד"ה גלוי) מסביר כי גם במתנה ה"אונס" הוא הכרחי כדי שהמודעא תהיה תקיפה. ההבדל בין מכר למתנה הוא שבמתנה אנחנו לא חוששים שהוא משקר, שכן אם הוא לא רוצה לתת, אין לו סיבה לתת אלא אם כן הוא באמת אנוס. לכן אנחנו מאמינים לנותן שהוא אנוס. לעומת זאת, במכר, יתכן שהמוכר אינו אנוס, אלא כעת הוא רוצה למכור כי הוא צריך כסף מזומן. הוא מוסר מודעא כדי שאם לאחר מכן יתפנה לו כסף מזומן הוא יוכל להוציא את המודעא ולבטל את המכר. לכן במכירה אנחנו חוששים שהמוכר לא היה אנוס ועל העדים להעיד על כך.

הרא"ש (ג, לב) והרמב"ם (מכירה י, ג) חולקים על הרשב"ם. לדעתם, במתנה, אפילו אם הנותן איננו אנוס המודעא תקיפה. הרא"ש מסביר שהסיבה היא שלגבי מתנה מספיק שהנותן מגלה את דעתו שהוא לא רוצה לתת. אין צורך שהנותן באמת יהיה אנוס. לעומת זאת, במכירה, אנחנו חוששים שהאדם באמת התכוון למכור כי הוא היה צריך כסף ומסר מודעא כדי שאם יהיה לו כסף הוא יוכל לבטל את המכירה. לכן רק אם אנחנו יודעים בוודאות שהוא היה אנוס למכור, המכירה בטילה.  

הרמב"ם כאמור גם הוא סובר כמו הרא"ש, אך מדבריו משמע שיש הסבר נוסף להבדל בין מכירה למתנה. מתנה היא פעולה חד צדדית של הנותן. לכן הכול תלוי בדעתו של הנותן. לכן ברגע שהוא מודיע מראש שהוא לא באמת מתכוון לתת המתנה בטילה. לעומת זאת מכירה היא עסקה ששני הצדדים פעילים בה, המוכר והקונה. לכן אין באפשרות המוכר לבד לבטל את המכירה. רק אם הוא באמת מכר מתוך אונס הוא יכול לבטל את המכירה על ידי מסירת המודעא. 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר