שנת תשס"ח| שבת פרשת כי תשא

הורדת מחירים כמדיניות שיווק בחדירה לשווקים

שו"ת במראה הבזק

[1] עלינו לדון כאן בשתי שאלות, א. מה הם הגבולות המוטלים על תחרות מסחרית ועד כמה עלינו להתחשב ביכולתם של הסוחרים לעמוד בתחרות ב. האם צריך להתחשב בתקנת הלקוחות ומתוך כך להתיר לסוחרים להוזיל מחירים, חרף הפגיעה ברווחיהם ובפרנסתם של הסוחרים האחרים.

במשנה (בבא מציעא ס ע"א) מובאת מחלוקת תנאים "רבי יהודה אומר, לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבא אצלו, וחכמים מתירין.  ולא יפחית את השער, וחכמים אומרים זכור לטוב".

הגמרא מבארת שחכמים מתירים חלוקת קליות ואגוזים משום שהסוחר המחלק אומר לחברו "אנא מפליגנא אמגוזי, ואת פליג שסקי". וכן על היתר חכמים לפחות את השער שואלת הגמרא "מאי טעמא דרבנן?" ומשיבה "משום דקא מרוח לתרעא", דהיינו שיוזל השער. מרן בשו"ע (חושן משפט סי' רכח, יח) פסק: "יכול למכור בזול יותר מהשער ואין בני השוק יכולים לעכב עליו",  כדברי חכמים שאין איסור בהוזלת השער. גם רמ"א (שם סי'  קנו, ה) פסק: "שני בני אדם הדרים ביחד, והאחד רוצה להוזיל בהלוואת ריבית לעכו"ם, אין חברו יכול למחות בו, וה"ה בכל כיוצא בזה, ועיין לקמן סימן רכח סעיף יח". והנה אף-על-פי שמדובר כאן בלקוחות נכרים שבוודאי לא שייכת בהם תקנת לקוחות, התיר רמ"א  להוזיל. אלא שרמ"א עצמו (בתשובותיו סי' י) דן בעניין סוחר שהתחרה במהר"ם פדואה ומכר בזול ממנו, ואף הודיע שככל שיוזיל  מהר"ם פדואה את סחורתו, יוזיל הוא יותר ממנו,  ורמ"א אסר על אותו הסוחר להוזיל באופן כזה א. נימוק שיש בזה "פסקת חיותי", פגיעה ביכולת המתחרה להשאר "עסק חי" ב. על סמך שיטתו של רב הונא (בבא בתרא כא ע"ב) שבן מבוי אינו יכול לפתוח חנות נוספת במבוי כאשר  יש בו כבר חנות פתוחה.  ואף שלהלכה לא פוסקים כרב הונא, מצאנו ב"מרדכי" שהביא דברי ה"אביאסף" שכאשר אדם רוצה לפתוח חנות בכניסה למבוי שבתוכו כבר ישנה חנות דומה, יש לאסור עליו את פתיחת החנות,  והוא מנמק את האיסור בכך שהוא פוסק כרב הונא.  והסביר רמ"א, שיש מקרים שבהם הכול מודים, שאסור לפתוח  משום "פסיק חיותא", והוא כאשר יש היזק ברור, אף-על-פי שבדרך כלל אין הלכה כרב הונא.

נמצא שישנה לכאורה סתירה בין דברי רמ"א בשו"ע ודבריו בתשובה. אכן "בית אפרים" (חלק חו"מ סי' כו) נקט שהעיקר כדברי רמ"א בשו"ע, וזו הסיבה שרמ"א לא הביא שם את דברי המרדכי להלכה. עוד טען שבתשובה רמ"א רק מצדד בזכותו של המהר"ם פדואה, אבל לא רצה לנקוט למעשה כדברי המרדכי.  אמנם ניתן ללכת בכיוון אחר מן "בית אפרים" ולחלק בין תחרות שהמתחרה אינו יכול  לעמוד בה,  כמו במקרה של התשובה שבו אחד תמיד מוזיל יותר מאשר המהר"ם פדואה, וכן נקט ב"דברי חיים" (חושן משפט ח"א סי' יט), והוא אף הגיה בשו"ע שמותר להוזיל רק מעט. בעל "פנים מאירות" (ח"א סי' עח) אסר אף הוא הוזלה פחות מן השער, כשהמוכרים האחרים אינם יכולים להוריד את המחיר  מתחת לשער, אפילו יש בזה משום תקנת הלוקחים, דהיינו כשהם יהודים.  ולמד את זה מסברת הגמרא שהבאנו, שההיתר לחלק קליות או להוזיל נובע מכך שגם הסוחרים האחרים יכולים לחלק או להוזיל,  והעמיד את דברי מרן שו"ע ודברי רמ"א במקרים שאכן השער יוזל בעקבות ההוזלה של אחד הסוחרים.

גם "חתם סופר" (חו"מ סי' קעה) סבר שאסור להוזיל מחירים כדי למשוך קונים,  ויש שלמדו שהוא סבר כ"פנים מאירות". (מהרש"ם  ב"משפט שלום", קונטרס תיקון עולם, סי' רלז אות יז), ויתכן שאסר מסיבות אחרות, וצ"ע. ובס' "ערוך השולחן" (חושן משפט סי' רלא, כ) כתב "ועתה במדינתנו יש לצעוק להיפך על החנונים המזלזלים במקחים בכל מיני סחורות, וע"י זה רבה הקלקול מהמסחר, והעניות.  והרי חז"ל התירו להרויח שתות אף באוכל נפש, וכ"ש בשאר מיני סחורות שצריכים להרוויח הרבה יותר, ועתה מזלזלים במקחים בלא דעת ובלא תבונה".  ובמקום אחר (שם סי' רכח, יד) כתב "וכן יכול למכור בזול ואין בני השוק יכולים לעכב עליו.  אמנם נ"ל דזהו רק בתבואה, מפני שעי"ז שימכור בזול, גם האחרים ימכרו בזול... אבל לזלזל במכירת סחורה איסור גמור הוא, ומתוך כך מקולקל דרך המסחר ומאבדין מעות אחרים. וכן מצאתי לאחד מהגדולים שכתב כן". ונראה שכוונתו ל"פנים מאירות" שהזכרנו.

אמנם בשו"ת "דברי חיים" (ח"א סי' יח) סתר את דברי "פנים מאירות" וכתב להתיר הוזלה אף אם אין השני יכול להוזיל, וכן התירו "חכמת שלמה" (בהגהות על שו"ע חושן משפט סי' רכח), שו"ת "גור אריה יהודה" (חושן משפט סי' כב), שו"ת מהרי"א הלוי (ח' ב סי' קל)  ו"בית אפרים"  (חושן משפט סי' כו-כח).  ויש שטענו, שאף בעל "פנים מאירות" לא אסר אלא במקום שיש דינא דמלכותא דינא.  

מקור חשוב שדנים בו פוסקים, וממנו עולה שמותר להוזיל משום תקנת לקוחות, הוא דברי הר"י מיגש שהובאו ב"נימוקי יוסף" (בבא בתרא יא בדפי הרי"ף ע"א ד"ה שיעור חייותייכו) לגבי האיסור על סוחרים שאינם מבני המקום לסחור בשוק העיר: "פירש הר"י מיגש ז"ל דהיינו דוקא, היכא דלא מוזלי תרעא טפי, אז  אמרינן דמצו מעכבי, אבל אי מוזלי טפי, הא איכא תקנת לוקחים דההיא מתא, אם ישראל נינהו, לא מצו מעכבי".  ויש שדייקו (מהרי"א לוי) שאף בהוזלה שאין לה תחרות מתיר הר"י מיגש, ויש ("פנים מאירות") שדחו זאת וטענו, שמדובר אך ורק בהוזלה שהסוחרים האחרים יכולים להתמודד איתה.

יש לציין שהמתירים שהזכרנו, לא חילקו בין מקרה שבו יש תקנת לקוחות, למקרה שהלקוחות הם נכרים שלא שייך בהם תקנת לקוחות.

על כן נראה שבאופן עקרוני ניתן להוזיל, כחלק מתחרות מסחרית, אף כשהלקוחות הם נכרים אלא אם כן כוונתו להפסיד לגמרי את מסחרו של השני, כעין המקרה המובא בתשובות רמ"א, שאף היה מוכן להפסיד בשביל לפגוע בשני, שאז יש לחשוש לדעת רמ"א בתשובותיו ולאסור.  לתקנת הלקוחות יש משקל הלכתי במקום שבדרך כלל אסור לפתוח חנות נוסף על זו הקיימת, כי אז, כשהחנות הנוספת מוזילה בהרבה, יש להתיר לפותחה משום תקנת לקוחות, כפי שראינו בר"י מיגש, וכן לגבי החובה למנוע יצירת מונופול, כמבואר ברמב"ן (בבא בתרא ט ע"א  ד"ה הא דאמרינן).

גם ראוי  להזכיר את תשובת מהרשד"ם (סי' תז) שדן במקום אשר בו עכו"ם יכולים לבוא ולמכור ללא הגבלה, שאז לא ניתן להגביל גם את היהודי אשר רוצה להוזיל כדי להתחרות.  תשובה זו הובאה להלכה גם ב"בית אפרים" וב"דברי חיים".  יתכן שבתנאי השוק של היום ישנם מצבים, שבהם התחרות היא פתוחה באופן שאם אדם אחד לא יתחרה יהיו רבים שיעשו זאת במקומו,  ועל כן ראוי להתייעץ הלכתית על כל מקרה לגופו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר