שנת תשע"ט| שבת פרשת בחוקותי

הלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

מקח טעות בשותפות למכירת בשר
ארץ חמדה גזית פתח תקוה / אדר א' תשע"ט / תיק 78077

דיינים: הרב ציון כהן, הרב עקיבא כהנא, הרב אבשלום ביידני

תיאור המקרה וטענות הצדדים:
לאחר משא ומתן ממושך, התובע והנתבע הקימו עסק משותף למכירת בשר. התובע היה אמור לשווק את הבשר, והנתבע היה אמור לאתר עגלים, ולשחוט אותם ולהביא אותם לחנותו של התובע על מנת שהוא ישווק אותם ללקוחות. היה ידוע לצדדים שהשחיטה אינה מפוקחת כחוק,

סוכם שהתובע ישלם לנתבע 50 אלף ₪, משום שהוא מומחה בענייני בשר, וכמו כן הוא הביא ציוד לשותפות. בזיכרון הדברים נכתב שסכום זה לא יוחזר בשום מצב, אלא שההכנסות יחולקו בין שני הצדדים בצורה לא-שווה, כך שהתובע יקבל בסופו של דבר את הסכום האמור בחזרה.

לאחר שתי שחיטות התברר שחלק מהלקוחות לא היו מרוצים והוחלט על פירוק השותפות. בעקבות זאת, התובע דרש לקבל בחזרה את הכסף ששילם.

לטענת התובע הנתבע הוביל את הבשר לאחר השחיטה ללא קירור, וכפי שהתברר לו הדבר מנוגד לחוק וגרם לפגיעה בטעם הבשר ולתלונות של הלקוחות. התובע טוען הוא סמך על דברי הנתבע שיש לו ניסיון, אולם, התברר שהנתבע פעל בניגוד לנהלים המקובלים וגרם לכישלון השותפות. כמו כן הוא טען שהיה סיכום בעל פה שבהתחלה תהיה תקופת ניסיון, שבמהלכה הוא יוכל לחזור בו ולקבל את כספו בחזרה. לכן הוא תובע את הכסף בחזרה בתוספת פיצויים בשיעור ניכר.

לטענת הנתבע יש לו ידע רב בעגלים, והחתימה על החוזה נעשתה לאחר שיקול דעת. הנתבע מכחיש שדובר על תקופת ניסיון. כמו כן הוא נהג במשך שנים להוביל בשר למשך זמן קצר ללא קירור ולא היתה כל בעיה. לטענתו, רוב הלקוחות היו מרוצים מהבשר, והוא לא רואה מניעה להמשיך את השותפות. לסיכום הוא דוחה את התביעה.

פסק הדין:

על הנתבע לשלם לתובע סך 42,050 ₪ כהחזר חלק מהסכום ששולם לו, ועבור הוצאות משפט.

להלן, תמצית חלק מהנימוקים:
1. האם היתה הטעייה מצד הנתבע
כאמור, לטענת התובע הנתבע הטעה אותו. מהדברים שנאמרו בבית הדין עולה שהתובע ידע שהנתבע נוהג להוביל בשר שלא בקירור, ולכן לא היתה הטעיה מצד הנתבע.

2. מקח טעות בהקמת שותפות
לדעת בית הדין התובע הפסיק את השותפות כדין. אמנם, כאמור לא היתה הטעייה מצד הנתבע לגבי טיב הבשר. אולם, כיוון שהשותפות הוגדרה לצורך מכירת בשר איכותי, וכיוון שרוב הלקוחות חשבו שהבשר אינו טעים, הרי שלא ניתן להגדיר את הבשר כאיכותי.

בכסף הקדשים (קעו, טו) ובערוך השלחן (קעו, לו) כתבו שוודאי שייך דין מקח טעות גם בהקמת שותפות, כגון כשאחד השותפים לא ידע את כל המידע הדרוש. אין בדברים אלו האשמה כלפי הנתבע, משום שמקח טעות הוא גם כשהטעות אירעה בתום לב של הצדדים (שו"ע חו"מ רלב, א). אך מצופה היה מהצדדים לקיים הליך תיאום ציפיות מפורט יותר.

3. הגדרת הסכום ששולם
הנתבע טען שמדובר על דמי רצינות שאינם מוחזרים בשום מצב. לעומתו התובע טען שמדובר על תשלום עבור עבור הסכמת הנתבע להיכנס לשותפות, ובמקרה שהיא בטלה הם אמורים להיות מוחזרים. בית הדין קבע כי אילו התשלום זה היה מוגדר באופן מפורש כ"דמי רצינות", אזי הייתה גוברת המחויבות של התובע לברר היטב לפני כניסתו לשותפות מהו טיב העסק. אולם, כיוון שהדבר לא הוגדר, משקל טענות התובע גבוה באופן משמעותי מטענות הנתבע. לכן בית הדין קבע כפשרה הקרובה לדין שעל הנתבע להשיב לתובע 40,000 ₪ מתוך כספים אלו.

4. פגיעה בשם הטוב
בית הדין דחה את התביעה לתשלום פיצוי על פגיעה בשם הטוב של התובע משום שבבושת אין חיוב אלא אם כן התכוונו לבייש (שו"ע חו"מ תכא, א), בניגוד לנתבע שלא התכוון לכך. בנוסף מדובר על בושת שנגרמה בגרמא, ועל כך נפסק בגמרא (ב"ב צג ע"ב) שלא משלמים פיצויים.

למעבר לפסק הדין המלא

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר