![]() |
![]() שנת תשע"ט| שבת פרשת מטותארץ אגדה: הרמב"ם ונטילת ידיים לפירותהרב מרדכי הוכמןבמסכת חולין (קו,א) מובא: "אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומה, ועוד משום מצוה. מאי מצוה? אמר אביי: מצוה לשמוע דברי חכמים (כלומר, יש טעם נוסף לנטילה והוא כדי שיאכל בידים נקיות. תוספות) ... אמר ר' אלעזר אמר רבי אושעיא: לא אמרו נטילת ידים לפירות אלא משום נקיות. סבור מינה: חובה הוא דליכא, הא מצוה איכא, אמר להו רבא: לא חובה ולא מצוה אלא רשות; ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן: הנוטל ידיו לפירות - אינו אלא מגסי הרוח." רבנו יונה (ברכות מא,א מדפי הרי"ף) ביאר שחכמים תיקנו ש'סתם ידיים' של אדם, שהן ידיים שהסיח דעתו משמירתן, תהיינה טמאות בדרגת טומאה של 'שני לטומאה'. דרגה זו אינה מטמאה מאכלים שהם חולין, אך היא פוסלת (מטמאה) מאכלים של תרומה, ואם יגעו ידיים אלו בתרומה היא תיפסל. ותיקנו חכמים שאם ייקח אדם כלי ויטול ממנו מים על ידיו, ידיו תיטהרנה ויהיה רשאי לגעת בהן בתרומה. וכדי שהכהנים יקבלו עליהם תקנה זו תיקנו חכמים שכל האוכל פת לחם של חולין יהיה חייב ליטול לפני כן את ידיו ואפילו הוא אדם מישראל שאינו כהן. וכיוון שיורגלו כולם ואף הכהנים ליטול ידיהם לאכילת פת יסכימו הכהנים ליטול את ידיהם בבואם לאכול תרומה שאז בדרך כלל גם נוגעים בה, ולא יאכלו תרומה טמאה. אמנם הסבר זה מעורר כמה קשיים. נטילה לפירות חולין ואמנם רבנו יונה (ברכות, שם) ביאר שחייבו נטילת ידיים דווקא לפת לחם של חולין משום שרוב התרומות שהיו הכהנים מקבלים היו מפת לחם, ותרומות של פירות היו מיעוט. כמו כן רוב הפירות אינם חייבים בתרומות ומעשרות מן התורה, ואף בזיתים וענבים שחייבים בתרומה מן התורה, החיוב מהתורה הוא רק לאחר שנעשה שמן מן הזיתים ויין מן הענבים. ולפי שיטתו זו, אפשר שחכמים לא חששו כל כך שמא יזלזלו הכהנים בנטילת ידים לפני אכילת פירות תרומה, משום שחיוב התרומה בפירות הוא מדברי חכמים בלבד. כל שטיבולו במשקה - צריך נטילת ידים "אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא: כל שטיבולו במשקה - צריך נטילת ידים." וביאר רבנו יונה (ברכות, שם) שסתם ידיים של אדם (שהן בדרגת 'שני לטומאה') גזרו בהן חכמים שאם יגעו במשקים יהיו אותם משקים טמאים בדרגה חמורה יותר של 'ראשון לטומאה'. וכיוון שהמשקים שנטמאו עלולים לחזור ולטמא דברים אחרים. לפיכך החמירו חכמים שגם האוכל פירות וטובל אותם במשקה יצטרך ליטול את ידיו לפני אכילתו כדי שלא לטמא את המשקים. דרך האכילה בדורות הקודמים וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר: בועז הזמין את רות לאכול לחם ואף לטבול אותו בחומץ המעורר את התיאבון. ולבסוף נתן לה "קָלִי" שהיה ברשותו, שהוא מאכל העשוי ממיני דגן או קטניות המיובשים בתנור, והוא מתוק וטעים יותר מלחם רגיל (רש"י שמואל ב יז,כח). גם את הקלי טבל בועז בחומץ. בפסיקתא זוטרתא ביאר, שיש קערות ובתוכן שקע כעין כף הנקרא "בית הצביטה", ובועז טבל את הקלי בחומץ שהיה ב"בית הצביטה" לפני שהגיש אותו לרות, וזו כוונת הכתוב "וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי". ובאופן נוסף ביאר שם שצב"ט הוא במשמעות צב"ת והקלי שהוטבל בחומץ צב"ת והתנפח לפני שהוגש לרות. הסבר 'הכתב והקבלה' למצוות נטילת ידיים "... כי הרחיצה מן הכיור הנאמר (ר"פ כי תשא) 'ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ורגליהם', תרגמו אונקלוס ויונתן בן עוזיאל 'ויקדשון ית ידיהון', וטעם תרגומם אמר הרמב"ן שם, לפי שרחיצה זו דרך כבוד שלמעלה, כי כל הקרב לשלחן מלכים לשרתו וליגע בפת בג המלך ויין משתיו רוחץ ידיו תחלה כי הידים עסקניות הן, ע"ש... ככה ראו רז"ל לקרוא את רחיצת הידים לאכילה גם כן בשם קדושה, להיות האדם מתקרב לשולחן לאכול בפת בג מלכו של עולם והוא דרך כבוד שלמעלה לרחוץ ידיו תחלה... (מצורף לזה כי אנשי מעלה מתקדשים עצמם באכילה עצמה, כי איננה להם לערבות גשמיותם ולמלא תאותם, אבל יכוונו בה לפעולה שכלית לקיום האיש והמין לבד כפי מצות בוראם...) וארז"ל נטילת ידים משום סרך תרומה תקנו, דכמו שהיו הכהנים צריכים טהרת ידים לאכילת תרומה וקדש, כן הצריכו טהרת ידים לאכילת חולין שהוא קודם הברכה ג"כ קדשי שמים, ואסור לאכול קדשי שמים בידים מסואבות (ובפרט כשהאכילה היא לפי הכוונה הראויה לא לערבות החומרי, כי אם לתכלית היותו משמש לעבודת קדושת יוצרו...)" כלומר, הכהן מקיים מצווה בעת שהוא אוכל תרומה, וחכמים רצו שהאוכל חולין יאכל אותם לשם מצווה בדומה לכהן. ורצו שהאוכל חולין יבין ויפנים בליבו שמאכלי חולין אלו שייכים לבורא העולם, והוא נותן לו לאכול מהם כדי לקיים את גופו וכדי לשמח את נפשו בכדי שיוכל לעבוד את בוראו, אך לא סתם כך כדי למלא את תאוות לבו. רחיצת הידיים לפני האכילה נועדה לרומם את דעתו של האדם למחשבות אלו, ולכן היא נקראה נטילת ידיים, וכפי שמממשיך ומבאר שם הכתב והקבלה: "והרחיצה גורמת לידים מעלה ורוממות ליהנות על ידיהם מלחם גבוה, הנה להתרוממותם ולהתנשאם ממדרגת פחיתותם למדרגה גבוה כזו, תקנו נוסח הברכה על נטילת ידים, כלומר לרומם את הידים ולנשאם מפחיתות ערכם ולהתעסק בקדשי שמים, כי נטל ענינו התנשאות והתרוממות מעלה, כמו 'עַיְנַי לִשְׁמַיָּא נִטְלֵת' (דניאל ד,לא)..." נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה קביעות סעודה כדי לשבוע נעשית בדרך כלל על לחם, כאמור בכתוב (שמות טז,ג) "בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע". אך היא קיימת גם במי שאוכל תוך כדי הטבלת מאכלו בנוזל, כפי שמצאנו אצל רות, שבועז הטביל לה את הקלי בחומץ, ונאמר עליה במדרש (במדבר רבה פרשה כא): "צדיק אוכל לשובע נפשו זו רות המואביה שכתוב בה 'וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר' ". מנהג העולם באכילת פירות רחוצים במים מדוע הנוטל ידיו לפירות נחשב גס רוח
לע"נ אמו"ר רחל בת ר' בנימין בונים
![]() ![]() ![]() |
![]() מתפללים לרפואתם השלימה של ניר רפאל בן רחל ברכה רפאל יצחק בן חנה יהודה בן חיה אסתר רפאל ישי בן צפורה פייגא נתנאל אילן בן שיינא ציפורה מאיר בן דינה ציפורה איילת חן בת שולמית מאירה בת אסתר רבקה רינה בת גרונה נתנה יוסף (יוסי) בן חנה דוד חיים בן רסה ליליאן בת פורטונה אליעזר יוסף בן חנה ליבא נתנאל בן שרה זהבה נעמי בת אסתר ברכה בת מרים רחל יוסף בן רחל חלילי חנה שרה בת שושנה הינדה יהודית בתוך שאר חולי עם ישראל לע"נ מר שמואל שמש ז"ל חבר הנהלת 'ארץ חמדה' נלב"ע י"ז בסיוון תשע"ד
מרת שרה ונגרובסקי ע''ה בת ר' משה זאב נלב"ע י' בתמוז תשע"ד לע"נ ר' מאיר ז"ל בן יחזקאל שרגא ברכפלד
רבי יעקב ז"ל בן אברהם ועיישה וחנה בת יעיש ושמחה סבג לע"נ הרב ראובן אברמן זצ"ל, חבר הנהלת 'ארץ חמדה' נלב"ע ט' בתשרי תשע"ו לע"נ הרב שלמה מרזל זצ"ל, חבר הנהלת 'ארץ חמדה' נלב"ע י' באייר תשע"א
נלב"ע ח' באייר תשע"ו לע"נ שלמה דוד בן זלמן ושרה אבנית ז״ל נלב"ע סיון תשע"ט לע"נ לע"נ גב' לוריין הופמן ע"ה לע"נ |