שנת תש"ף | שבת פרשת בא

עוד מזמן יציאת מצרים, הפלישתים היו אויב מר ונמהר של עם ישראל, הם היו מצאצאי יפת, שהגיעו לחופי הארץ מאיי יון, בעיקר מכרתים המכונה גם כפתור, בכמה גלים, בשנים שיעקב וצאצאיו היו במצרים. להבדיל מהפלישתים של תקופת האבות, שהיו מצאצאי חם, ושבחלק מהזמן כרתו ברית שלום עם חלק מהאבות.

הפלישתים החדשים חיסלו את חלק מקודמיהם - הפלישתים הוותיקים, ואת השאר גרשו לאזור גב ההר.

החדשים התיישבו בחמש ערים: עזה, אשקלון, אשדוד, עקרון וגת ופעלו במסגרת מדינית של ברית ערים, כנהוג ביוון - אמפיקטיוניה. פלישתים אלה עשו צרות צרורות לעם ישראל כמעט עד חורבן בית ראשון, כמפורש במקומות רבים בתנ"ך.

(למען הסר כל ספק! לשכנינו - העם החדש, שיש המכנים אותו העם המומצא - הפלסטינאים, אין שום קשר לפלישתים ולא לאף אחד מהעמים הנזכרים בתנ"ך).

הפסוק הראשון של הפטרת פרשת בא מתארך את הנבואה על חורבן מצרים בדרך זו:

"הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ירמיהו מ"ו יג).

גם הנבואה הבאה העוסקת בחורבן ארץ פלשת, מתוארכת בדרך דומה:

"אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל פְּלִשְׁתִּים בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעֹה אֶת עַזָּה" (ירמיהו מ"ז א).

חיבור שני המקורות נותן לנו תמונה של חורבן כפול, שבא על ארץ פלישתים.

נבוכדנצר בדרכו להכות את ארץ מצרים חייב להכות קודם כל את הפלישתים (מ"ו יג). המכה הזו באה על הפלישתים מצפון לדרום, כמפורש בהפטרה: "מִצָּפוֹן בָּא בָא" (פסוק כ).

פרעה הכה את עזה בדרכו חזרה מקרב כרכמיש, לאחר שהכה את יאשיהו, בקרב מגידו בדרך הלוך (עיינו מלכים ב כ"ג כט, דברי הימים ב ל"ה כ). לכן, כאמור גם במקרה זה, המכה באה מצפון כמפורש בכתוב: "כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנֵּה מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן (שם, מ"ז ב).

(כיבוש וחורבן  ערי הפלישתים בידי פרעה ונבוכדנצר נזכר גם במקורות חיצוניים, הכאת ערי הפלישתים בידי פרעה מופיעה בכתבי הרודוטוס (תרגם: א' שור), א, ספר שני, ירושלים תרצ"ה 159. הכאת ערי הפלישתים בידי נבוכדנצר נזכרת באיגרת ארמית שנמצאה בסכארה, היא ממפיס, שבמצרים. כותב האגרת הוא מלך ארץ ישראלי, המזעיק את פרעה ומבקש ממנו עזרה נגד חילות בבל שהגיעו כבר עד אפק. עיינו  א' מלמט, "כרוניקה בבלית חדשה על מסעות נבוכדראצר ליהודה", ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, כ (תשט"ז), עמ' 184.(

אי אפשר להבין את מבטם הכללי של הנביאים, בלי להזכיר גם את נבואת צפניה. גם הוא מנבא את חורבן ערי הפלישתים, אבל מוסיף גם את גאולתם של ישראל וחזרתם לארצם בעת הגאולה. וז"ל:

"כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר: ס  הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים דְּבַר יְקֹוָק עֲלֵיכֶם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב: וְהָיְתָה חֶבֶל הַיָּם נְוֹת כְּרֹת רֹעִים וְגִדְרוֹת צֹאן: וְהָיָה חֶבֶל לִשְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה עֲלֵיהֶם יִרְעוּן בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן בָּעֶרֶב יִרְבָּצוּן כִּי יִפְקְדֵם יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם וְשָׁב (שבותם כתיב) שְׁבִיתָם: (צפניה פרק ב ד-ז).

ערי הפלישתים חרבו לפני למעלה מ-2600 שנה, עם ישראל חוזר לארצו בדורות האחרונים. איננו רוצים בחורבן ערי אויבינו, אנחנו מעדיפים את התגשמות חזון השלום של ישעיהו:

"הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְקֹוָק בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקֹוָק אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְקֹוָק מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב' א-ג).

מאידך, אויבינו הקמים להשמידנו, חייבים לדעת כי גם אופציה זו מונחת על השולחן עוד מימי הנביאים.

הבה נברך את עם ישראל ואת מדינת ישראל, על ההישג המדיני העצום שבהצגת תוכנית המאה של מר דונלד טראמפ - נשיא ארה"ב, המדינה הגדולה, החשובה והחזקה ביותר בעולם, בהשתתפותם של שגרירי מדינות ערב, שכיבדו את מעמד. התוכנית מכירה בזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל, בחוקיות מפעל ההתיישבות ומבטיחה את זכויות הפרט של כל תושבי ארץ ישראל.