שנת תש"ף | שבת פרשת בהר בחוקותי

ספר ויקרא ניתן בזמן הנדודים במדבר, לכן בולטת מאוד העובדה, כי התורה מתייחסת כבר אז, למציאות שעם ישראל  יושב על אדמתו כעובדה קיימת. העם מעבד את שדותיה של ארץ ישראל, שובת בשמיטה וביובל ומנהל מערכת של עסקי נדל"ן ועסקאות כספיות אחרות. בני ישראל גם תורמים לצדקה-להקדש, ולעם ישראל יש כבר צבא שמגן על גבולות המדינה, ואיננו מאפשר אף מעבר של צבאות זרים בתוכה, גם אם אין להם כוונות התקפיות כנגדנו.

השבוע ציינו את ל"ג בעומר, שעוסק בתורתם של רבי עקיבא ותלמידיו כולל רשב"י, ובמאבקם לחידוש הריבונות היהודית תחת הנהגתו של בר כוכבא.

בשבוע הבא נציין את מלחמת ששת הימים ששיאה בשחרור ירושלים. במלחמה זו השתחררנו מ"גבולות אושוויץ" והחלה תקופה של פריחה מדהימה, מבחינת ביסוסה וחיזוקה של מדינת ישראל.

לאחר מכן נגיע, בע"ה, לחג מתן תורה.

ירושלים היא הבירה המדינית של מדינת ישראל, וככזו, גם של כל עם ישראל. ירושלים היא בוודאי המרכז הרוחני ומושא הכיסופים של כל עם ישראל ושל מדינת ישראל.

תהליך הקמת המדינה, שקיבל תנופה משמעותית וחיים בפועל בה' באייר תש"ח, קיבל דחיפה מאוד משמעותית וביסוס בכ"ח באייר תשכ"ז. מדינת ישראל ללא ירושלים כבירה רשמית ומעשית, היא כגוף ללא לב.

ננסה להוכיח זאת גם מימי דוד המלך (דוד בן גוריון, מבחינות רבות, הלך בעקבותיו).

התורה קובעת זמן מאוד מעניין לבניין המקדש, שהפך את ירושלים למקום השכנת השכינה. בשלב ראשון לעם ישראל, ובשלב שני (נבואת ישעיהו) לכלל האנושות. וז"ל הכתוב:

וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח: וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק (דברים י"ב י – יא).

הלשון בתחילת פרק ז' של ספר שמואל ב העוסק ברצונו של דוד לבנות את בית המקדש, מבוססת על לשון התורה, וז"ל הכתוב:  

וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיקֹוָק הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה: וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי יְקֹוָק עִמָּךְ.

אנו לומדים מכך כי גם דוד וגם נתן הנביא, הבינו שמנוחה מהאויבים היא שמאפשרת להפוך את ירושלים, למרכז הרוחני של עם ישראל. קשה. הרי בפרקים הבאים בספר שמואל ב' (ח'-י) ישנו תיאור נרחב של מלחמות נוספות. ואם כן, כיצד חשבו דוד המלך ונתן הנביא שהגיע הזמן לבניין המקדש?

נציע כי המנוחה מן האויבים, אין משמעותה שלום ללא מלחמות כלל [כנראה שזה יהיה רק באחרית הימים (נבואת ישעיהו)]. הכרזת העצמאות בידי דוד וההכרה הבינלאומית במדינת היהודים הראשונה, המופיעה בפרק ה', היא המנוחה המאפשרת את הפיכת ירושלים למה שהיא, גם מבחינה רוחנית. לכן, בפרק ה' מתוארת הקמת המדינה מבחינה מדינית, בפרק ו' הארון עולה לירושלים כמקום בו השכינה תשרה, ובפרק ז' נעשה ניסיון להשכנת שכינה על ידי בנין המקדש.

(הרחבה בדברים אלה תופיע בקרוב בספרי החדש צפנת שמואל – מלכות דוד).

הבה נתפלל כי גם תהליך הקוממיות ימשיך מל"ג בעומר
ליום ירושלים, ומשם לחג מתן תורה.

מדינת ישראל תהיה לא רק העוגן הפוליטי של כל יהודי העולם,

כי אם גם המקום בו ישרה הקב"ה את שכינתו,

 בעקבות קבלת התורה מרצון על ידי כלל ישראל.