שנת תש"ף | שבת פרשת ראה

מגפת הקורונה היא בעיה בריאותית, וחייבים להיזהר מאוד שלא להדבק ולא להדביק בווירוס. זהו חיוב מדאורייתא. אבל, תקופה זו מאתגרת משתי בחינות נוספות:
א.   המשבר הכלכלי – משפחות רבות איבדו את מקור פרנסתן. ארגוני המגזר השלישי, בתוכם ארגוני החסד ועולם התורה, מתקשים לקבל בימים אלו את התרומות הנדרשות מהציבור הרחב ואת העזרה הממשלתית.
ב.   אנשים רבים נפגעו מבחינה נפשית ורוחנית בגלל הלחצים הנובעים הן מהקושי הכלכלי והן מהריחוק החברתי. הבעיה בשמירת הקשר עם בני משפחה קרובים וההימנעות ממגע גופני, מכבידים מאוד והם זקוקים לתמיכה.
פרשתנו, פרשת ראה, מציעה מזור קבוע בשני התחומים, ונפרש את שיחתנו.
הפסוקים הבאים עוסקים במצוות מעשר שני: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים"(דברים י"ד כב – כג)
החקלאי צריך להפריש תשעה אחוזים מהיבול (סכום לא מבוטל), שמאפשר לעלות לרגל לירושלים עם המשפחה וליהנות מהתוצרת דווקא שם. מסביר הרמב"ן על אתר, שהמטרה מפורשת בכתוב "לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ" וז"ל: "כי הכהנים והשופטים העומדים שם לפני השם מורי התורה ילמדוהו יראתו ויורוהו התורה והמצות". ב"הדר זקנים" (לקט פירושים מאת בעלי התוספות), הסבירו עוד יותר: "נצטוו לאכול מעשר שני בירושלים כדי שיתעכבו שם ויהיו הכהנים עובדים את עבודת ד' בקרבנות וקטרת, ולוים משוררים וסנהדרי גדולה חותכת דיני ישראל". דבריהם מגדירים שמטרת העליה לרגל היא לא רק כדי להקריב קרבנות, אלא גם כדי לקחת "פסק זמן" מהעיסוק בפרנסה בעבודה בשדה, ו"לקחת אויר" לבילוי זמן איכות של התרוממות רוח במקום שבו ערכי הצדק והמוסר של עם ישראל הופכים לתורת חיים. צריך לדאוג שגם צרכים רוחניים ונפשיים יבואו על סיפוקם.
גם כיום, זה חלק חשוב מתפקידם של מלמדי התורה ומוריה – לדאוג לבריאות הנפש מתוך לימוד וקיום חוויתיים  ומרוממים.
חז"ל שואלים מה פשר הכפילות - "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר"? מביא הרמב"ן (שם): "ומדרש חכמים (בתנחומא ראה יח) בלשון עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר, עשר שלא תתחסר, רמז למפרשׂי ימים להוציא אחד מעשרה לעמלי תורה". שתי תשובות טמונות בדברים:
א.   הפרשת המעשר איננה גורמת מחסור לנותן אלא ההיפך, הנותן מקבל יותר ממה שהוא נותן, מובטחת לו ברכה מן השמים. בימים אלה במיוחד, יש לעודד את הערבות ההדדית. מובטח לכל מי שייתן מעשר לקבל חזרה בכפל כפליים. לא זו אף זו, בנתינת צדקה מותר לנסות את הקב"ה, כך מפורש בגמרא: "דכתיב עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר. אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה: אימא לי פסוקיך! - אמר ליה: עשר תעשר. אמר ליה: ומאי עשר תעשר? - אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר. - אמר ליה: מנא לך? - אמר ליה: זיל נסי (לך תבדוק ותנסה את הקב"ה). - אמר ליה: ומי שרי לנסוייה (האם מותר לנסות)  להקדוש ברוך הוא? והכתיב "לא תנסו את ד' "(דברים ו' טז)! - אמר ליה: הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו". (תענית דף ט ע"א).
ב.   חכמים הרחיבו את נתינת המעשר גם לרווחים שנעשו בעולם המסחר (מפרשׂי ימים). הזכות לתת מהרווח למי שצריך, הורחבה גם לרווח כספי ולא רק למי שזוכה לגדל "דגן תירוש ויצהר" בארץ ישראל. זכות מיוחדת היא לתמוך ב"עמלי תורה" – אלה שיתמכו בעתיד מבחינה רוחנית ונפשית בציבור שיהיה זקוק לעזרה, ירוממו את רוחו, יאחדו את כולם, יקדשו שם שמים בהליכותיהם וידבקו בדרכיו של הקב"ה הדואג לחלשים.

הבה נתפלל כי נזכה תמיד להיות מן הנותנים, מהמדגישים את הערבות ההדדית, מהדואגים גם לצרכים הנפשיים והרוחניים ולא רק לצרכים הגופניים ומהמביאים את אוצרות הרוח של עמנו לכלל הציבור בדרכי נועם.