שנת תש"ף | שבת פרשת ראה

הלכה פסוקה: שוכר שעזב דירה מושכרת

תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

'ארץ חמדה גזית' ירושלים / שבט תש"פ / תיק 80014

דיין יחיד: הרב עדו רכניץ

המקרה בקצרה:
התובע הוא בעל בית המחולק לשלוש יחידות, ואשר אחת מהן הושכרה לנתבע. הצדדים חתמו על חוזה למשך עשרה חודשים בשכר דירה של 4,100 ₪ לחודש. הנתבע מסר לתובע המחאות על כל חודשי השכירות. שבוע לאחר החתימה על החוזה, הודיע הנתבע לתובע כי הוא לא מעוניין להיכנס לדירה, והוא רוצה לבטל את החוזה. המשכיר מצא שוכר אחר שנכנס כחודש ושבוע לאחר תחילת מועד השכירות. הוא תובע את דמי השכירות על הזמן שבו הבית עמד ריק, וביקש מבית הדין לבצע את החישוב.
השוכר העלה מספר טענות. א. איימו על חייו של הנתבע והוא היה צריך למצוא דירה במהירות, ולכן הוא חתם על החוזה עם התובע באונס ולכן החוזה בטל, ב. הנתבע זכאי להנחה בארנונה ובשכירות דירה זו הוא לא יוכל לממש את הזכאות שלו. ג. שכר הדירה יקר ביחס למקובל. ד. הנתבע גילה שיש למשפחתו חפצים שלא יוכלו להיכנס לדירה, ה. הביוב של הדירה יורד לבריכה וממנה הוא יוצא בעזרת משאבה חשמלית. לטענת הנתבע לא ניתן להשתמש בביוב בשבת בגלל המשאבה.  

פסק הדין:
בהסכמת התובע חייב בית הדין את הנתבע בחלק משכר הדירה בסך 2,500 ₪, אם הנתבע לא ישלם במועד שנקבע, הוא יחויב במלוא שכר הדירה.

נימוקים בקצרה:

1.  טענת מקח טעות
הנתבע טען שאינו מחויב לחוזה בטענות שונות. בהלכה (שו"ע חו"מ רלב, ג) נקבע שניתן לבטל חוזה בטענת "מקח טעות" רק מכוח עובדות שהתגלו לאחר חתימתו. בניגוד לכך, בעת החתימה על החוזה הנתבע ידע את גובה דמי השכירות, ידע שלא יוכל לממש את זכאותו בארנונה בדירה זו, וידע מה גודלה של הדירה, ולכן אינו יכול לבטל את החוזה.
לגבי השימוש בביוב בשבת, בהסכמת הצדדים שמע בית הדין במהלך הדיון את עדותו של השוכר הקודם בטלפון עם רמקול. השוכר הקודם העיד שהוא השתמש במשאבה לפי היתר הלכתי שקיבל, אולם גם כשהמשאבה היתה מנותקת במהלך כל השבת, בריכת הביוב לא עלתה גדותיה.
בית הדין מקבל את עדות השוכר שניתן להשתמש במשאבה, וגם מבלעדיה ניתן להשתמש בביוב במשך השבת. ולכן גם טענה זו נדחתה.
לפיכך, דחה בית הדין את הטענה שהיה "מקח טעות" בחתימה על חוזה השכירות. 

2. טענת אונס בחתימת החוזה
לטענת השוכר הוא חתם על החוזה באונס משום שאיימו על חייו, והוא היה חייב לעבור לדירה השו"ע (חו"מ רה, יב) מגדיר מהו אונס שמבטל את מכירה, וכותב שאם איימו על אדם שאם לא ישיג כסף יהרגו אותו ולכן הוא מכר את ביתו – אין זה נחשב לאונס, והמכירה בתוקף. לכן טענה זו אינה מתקבלת,
במקרה זה הההחלטה לשכור היתה של הנתבע, ללא כל לחץ לחתום על חוזה זה, ולכן אין בכך עילה לביטול השכירות. 

3. הפיצוי המגיע לתובע
לטענת הנתבע היה בין הצדדים הסכם פשרה שבו סוכם שהוא ישלם 1,000 ₪ בלבד, אולם, התובע הכחיש קיומו של הסכם זה. בית דין קבע כי אף אם היה סיכום כזה, הוא בטל משום שהנתבע לא עמד בו.
על פי שורת הדין על הנתבע לשלם 3,900 ₪ עבור דמי השכירות על התקופה שהדירה היתה ריקה. לאור מצבו הכלכלי של הנתבע והסכמת התובע להתחשב בכך, בית הדין קבע כפשרה כי על הנתבע לשלם רק 2,500 ₪. במידה והנתבע א ישלם במועד שנקבע הוא יצטרך לשלם את התשלום המלא בסך 3,900 ₪.

 למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר