שנת תשפ"א | שבת פרשת האזינו

נבואת הושע, המגדירה את הקשר בין קודשא בריך הוא לכנסת ישראל כקשר מוחלט, שבלתי ניתן לניתוק, גם אם הכלה תשרך את דרכיה, ח"ו, הובאה בדברינו לראש השנה תשפ"א.

הקשר המוחלט איננו פוטר את עם ישראל מעונש על חטאיו, אף על פי כן, הושע מחדש חידוש מפתיע, מדהים בעוצמתו.

כדי להבין לעומק את המסר של הנביא הושע, נתחיל דווקא באזהרות ובעונשים שהושע מנבא עליהם, כתגובה על החטאים. הושע יוצא בחריפות נגד המלכות בשומרון וכוחה הצבאי מדיני: "...וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְשָׁבַרְתִּי אֶת קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל" (א' ד – ה), "כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ" (ג' ד), "יִפְּלוּ בַחֶרֶב שָׂרֵיהֶם" (ז' טז), "נִדְמֶה שֹׁמְרוֹן מַלְכָּהּ כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי מָיִם" (י' ז), "אֶתֶּן לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי" (י"ג יא).

הביטויים הם קשים וחריפים. מידת הדין מאוד בולטת בנבואתו: "כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (א' ו), "וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא" (ב' ה).

הדרך בה יינתן העונש היא נטולת רחמים, ויש בה גם ממידת האכזריות: "כִּי אָנֹכִי כַשַּׁחַל לְאֶפְרַיִם וְכַכְּפִיר לְבֵית יְהוּדָה אֲנִי אֲנִי אֶטְרֹף וְאֵלֵךְ אֶשָּׂא וְאֵין מַצִּיל" (ה' יד), "וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ שָׁחַל כְּנָמֵר עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר: אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם" (י"ג ז – ח).

רחמיו של אדם על צאצאיו הם מן המפורסמות, כדברי המשורר: "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים" (תהלים ק"ג יג) או כמענה הנביא לטענת כנסת ישראל: "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְקֹוָק וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי" – "הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ" (ישעיהו מ"ט יד – טו). אבל, בנבואת הושע, גם העוברים והילדים נפגעים במידת הדין, ר"ל, הנביא קורא: "תֵּן לָהֶם יְקֹוָק מַה תִּתֵּן תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים:  הֻכָּה אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ פְּרִי בַל יַעֲשׂוּן גַּם כִּי יֵלֵדוּן וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם" (ט' טו-טז). "כִּי אִם יְגַדְּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשִׁכַּלְתִּים מֵאָדָם כִּי גַם אוֹי לָהֶם בְּשׂוּרִי מֵהֶם:... וְאֶפְרַיִם לְהוֹצִיא אֶל הֹרֵג בָּנָיו" (ט' יב-יג).

החורבן שיבוא על הארץ, על פי נבואת הושע, הוא מוחלט לכאורה, סופה של שומרון כסופם של סדום ועמורה ושאר ערי הכיכר: "אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם" (י"א  ח, עיינו בראשית י"ד ב).

כל זה קרה בסוף ימי הושע, כאשר האשורים כבשו, באכזריות נוראה, את ממלכת ישראל וחלקים נרחבים של ממלכת יהודה.

ההפתעה מחכה לנו בפרק האחרון,  שהוא גם הפטרת שבת שובה, הנקראת על שם המילה הראשונה שלה: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְקֹוָק אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ: ... אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ: אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן: יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן: יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן" (הושע י"ד ב – ח). פסוקים אלה, כמו נלקחו ממגילת שיר השירים, הטל, השושנה, הלבנון, היין והגפן, הפריחה. כולם חוזרים ונשנים בשיר השירים. (בהזדמנות קרובה, בע"ה, נעסוק בקשרים נוספים בין ספר הושע ומגילת שיר השירים)

המסר הוא: קודשא בריך הוא  תמיד ישיר לרעייתו את שיר השירים שכולו קודש קדשים. התשובה בא תבוא ואיתה יתוקן העולם, ויתוקנו הקשרים הבלתי ניתנים לפרימה בין הדודים, עת דודים בא תבוא גם אם, ח"ו, בינתיים החושך מכסה ארץ.

בימנו אנו זוכים מהרבה בחינות לשמוע את קול הזמיר ואת קול התור, הבה נתפלל כי נזכה לראות במהרה גם את הסתלקותה של המגפה. תשובה של אחדות פנימית, תזרז גם את ההתאחדות מחדש של הרעיה והדוד.