שנת תשפ"א | שבת פרשת במדבר

פרשת השבוע: חומש הפקודים, מה פירוש לפקד?

חומש הפקודים הוא אחד השמות היותר מפורסמים של החומש הרביעי - ספר במדבר, כמודגש גם בתחילת פרשתנו: "תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם". ננסה לבדוק מה פשר הביטוי תִּפְקְדוּ.

בפרשתנו ברור שעל פי הפשט, מדובר על ספירת האנשים - מנין השבטים – איש למטה, למשפחותם לבית אבותם, כהכנה למסע לארץ ישראל. רש"י הוסיף עוד מימד: הספירה נעשית מאהבה: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, ... כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן".

הפקידה מופיעה גם במשמעות הפוכה של מי שאיננו נוכח, כמו בפסוקים הבאים: "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (במדבר ל"א מט) או "וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ" (שמו"א כ' יח).

הרמב"ן מפרש את המונח "פקד" בדרך אחרת והיא: "ענין "פקידה" זכרון והשגחה על דבר, כלשון "וַיקֹוָק פָּקַד אֶת שָׂרָה" (בראשית כ"א א), והוא פתרונו בכל מקום, לא ימלט מהן איש על דעתי. לדעתו זה גם משמעותו של המושג - פקדון: "וגם "פקדון" מפני ששמירתו והשגחתו עליו", כמופיע בפסוק הבא: "אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ" (ויקרא ה' כג).

נשא הפקידה מודגש מאוד גם בתחילת פרשת כי תשא: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיקֹוָק בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: (שמות ל' יב). נשיאת הראש היא ביטוי לחיבה שבפקידה, הפקידה השניה היא הספירה, והפקידה השלישית מבטאת את ההשגחה המיוחדת לה זוכה עם ישראל.

להשגחה המיוחדת יש גם פן פחות נעים - הקפדה יתירה, כאשר חוטאים. הדבר בא לידי ביטוי לאחר חטא העגל, כשהקב"ה מודיע למשה רבנו: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות ל"ב לד)".

רש"י במקום מביא את דברי חז"ל: "ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל". מצד אחד בגלל חיבתם של ישראל, הקב"ה לא ישמידם. מצד שני לא יהיה ויתור על חטא העגל, העונש יגיע בתשלומים שיצטרפו אל עונשים אחרים על חטאים אחרים.

כך גם מופיע בשלש עשרה מידות של רחמים, כשהדין מופיע בהן כעומק הרחמים: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (שם ל"ד ז, עיינו גם שמות כ' ה).

מאותה סיבה של השגחה מיוחדת – פקידה, אין להתייאש בשום פנים ואופן מן הגאולה. כך מדגיש יוסף לאחיו לאחר מות יעקב אביהם, כהכנה לימים הבאים: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" (בראשית נ' כד – כה).

הפקידה היא היא הגאולה, הפקידה היא גם "סוד הגאולה".

על דברי הפסוק: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם" (שמות ג' טז), מובא במדרש הגדול: "זו היא מסורת אגדה שבידן שמי שיבוא ויאמר להם בלשון פקידה הוא גואלן".  רבי חיים פלטיאל (תלמיד חבר של המהר"ם מרוטנבורג הביא: "וזהו דאיתא במדרש כשבאו משה ואהרן לפני פרעה אמרו לבני ישראל פקד פקדתי באו ושאלו לסרח בת אשר אם באותו לשון מסר יוסף והשיבה כן".

הבה נתפלל כי נזכה לפקידה מלאה, גאולה שלמה, מתוך גילוי של חיבה ולא יפקד ממנו איש, ותתקיים בנו נבואת הושע שבה נפטיר: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי... וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא ... וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים:  וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְקֹוָק" (ב' א, כ-כב).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר