שנת תשפ"א | שבת פרשת במדבר

'ארץ חמדה גזית' / אדר תשפ"א / תיק 81025

דיינים: הרב אביעד תפוחי, הרב נאור אבוחצירא, הרב אוריאל פרץ

המקרה בקצרה: התובעת היא חברה העוסקת במשחקים אינטראקטיביים, והנתבעת היא מוסד חינוכי ששכר את שירותי התובע. מנהלת הנתבעת רצתה להזמין מהתובעת משחק לכמאה בנות שיתקיים ביום שלמחרת, המנהלת רצתה לראות שהחידות מתאימות לאופי המוסד החינוכי, והמזכירה של הנתבעת אמרה לה שהתובעת היא חברה דתית ואין מה לחשוש. המנהלת סיכמה כי היא תבוא לאסוף את המכשירים עם האפליקציות. הרכזת החברתית של הנתבעת חתמה על החוזה בשם הנתבעת, בהזמנה נכתב שעל כל ביטול פחות מ-36 שעות לפני האירוע יש לשלם מחיר מלא, ועל כל חודש איחור בתשלום יש תוספת של 10% לתשלום. באותו יום המנהלת הגיעה לאסוף את המכשירים של התובעת וראתה שמותקנות בהם אפליקציות נוספות. היא התקשרה לפיקוח שלא אישר להביא את המכשירים לתלמידות.

כעת התובעת מבקשת לקבל תשלום מלא, וכן את הקנס על איחור בתשלום.

הנתבעת השיבה כי החוזה לא בתוקף כי הרכזת החברתית חתמה על החוזה בלי שיידעה את המנהלת. בנוסף התובעת לא סיפקה מכשירים כשרים באישור הפיקוח ולכן לא ניתן היה לקיים את הפעילות.

התובע הגיב כי הרכזת מייצגת את בית הספר, בנוסף עניין אישור הפיקוח הוא עניין פנימי של בית הספר.

פסק הדין בקצרה: על הנתבעת לשלם לתובע 3,500 ₪.

נימוקים בקצרה:

1.האם לחוזה שנחתם ע"י הרכזת יש תוקף

התובעת טענה כי הרכזת חתמה בשם הנתבעת, ואילו הנתבעת טענה, שכיוון שמנהלת הנתבעת לא חתמה על החוזה הרי שהוא אינו תקף.  בהלכה, ובייחוד בהלכות פועלים, הולכים אחר המנהג המקובל. כפי שמבואר בגמרא בבא מציעא פג ע"א שתנאי העבודה הם לפי מנהג המדינה. כך גם נאמר לגבי מעשה קניין המקובל בין הסוחרים (סיטומתא, בבא מציעא עד ע"א) שהוא תקף על בסיס המנהג. כך מצאנו גם בתשובת הרשב"א (ב, רסח) שאם יש מנהג מקבל במקום מסוים, אף כשלא הסכימו על כך בני המדינה, יש למנהג תוקף מחייב.  

כיוון שמקובל שחוזים כאלה גם בלי חותמת וחתימה של מנהל, הרי שיש תוקף לחוזה.

2. האם התובע סיפק מכשירים לנתבעת כפי שסוכם

הנתבעת טענה כי התובעת לא סיפק את הנדרש, משום שהיא סיפקה מכשירים שבהם מותקנות אפליקציות נוספות. מאידך, התובע טען כי הנתבעת לא העלתה את תנאי זה בתחילת ההתקשרות ביניהם.

בית הדין אכן נוכח כי הנתבעת לא העלתה את הדרישה הזו. אך מאידך יש לבחון את השאלה האם יש אומדן דעת שבבית ספר מסוג זה לא ישתמשו במכשירים כשמותקנות עליהן אפליקציות נוספות, ולכן החוזה נחתם על דעת זה. זאת על סמך המשנה (בבא בתרא (קמו, ב) שכאשר אדם כתב בצוואה שהוא מחלק את רכושו כיוון שלא ידע שיש לו בן, ואחר כך נודע לו שבנו חי – הצוואה בטלה, כיוון שיש אומדן דעת שהצוואה היתה מותנית בכך שבנו אינו חי. אלא שבמקרה שלפנינו אין אומדן דעת ברור שמכשירים כאלה אינם מתאימים. שהרי המנהלת עצמה לא פסלה את המכשירים באופן גורף וכן במוסד החינוכי משתמשים לפעמים במכשירים מעין אלו. על כן, טענת הנתבעת שהתובעת הפרה את ההסכם – נדחתה.

3. חיוב בתשלום במקרה של ביטול

סוכם בין הצדדים בחוזה כי על הנתבעת לשלם גם במקרה שבו לא תתקיים פעילות אם תבטל את הפעילות סמוך לאירוע, וכך היה. לפי ההלכה התחייבות זו היא בגדר קנס, משום שאדם המבטל סיכום עם פועל לפני תחילת העבודה פעמים רבות אינו חייב בתשלום.

בית הדין בחן האם התחייבות זו נחשבת כ"אסמכתא" שלפי השולחן ערוך (חו"מ רז) אינה תקפה. מסקנת בית הדין היתה שההתחייבות תקפה, משום שמדובר על קנס שמשקף הפסד אמיתי, ולפי מה שפסק הרמ"א (חו"מ רז, יג) כאשר נגרם נזק יש תוקף להתחייבות (ראו עוד בפסק דין 73079). בנוסף בימינו מנהג העולם לחתום על חוזים כשהמפר אותם חייב לשלם קנס, וכמו שכתב החתם סופר (חו"מ סו) שקנס שעושים בשידוכים אינו אסמכתא כיוון שזה המנהג המקובל.

לכן בית הדין סבר שעל הנתבעת לשלם את מלוא הסכום על הפעילות שבוטלה.

4. קנס על איחור בתשלום

בחוזה סוכם כי יש לשלם 10% נוספים על כל חודש איחור בתשלום. בית הדין סבר שבמקרה זה הקנס מופרז משום שמלכתחילה התשלום במקרה של ביטול הוא בגדר קנס. בנוסף יש כאן בעיה חמורה של ריבית (שו"ע יורה דעה קעז, יד) ולכן אין להטיל אותו על הנתבעת. אמנם היה מקום להתיר את תשלום הקנס, אך בית הדין סבר שאין לכך הצדקה במקרה זה.  לפיכך, בית הדין פסק שהנתבעת פטורה מהקנס על איחור בתשלום.

למעבר לפסק הדין