שנת תשפ"ב | שבת פרשת תולדות

 "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית כ"ה יט), בהכרזה כפולה זו נפתחת פרשתנו.
יצחק הוא בנו של אברהם, אברהם הוא אביו של יצחק. קולמוסים רבים נשתברו בניסיון להסביר את הכפילות.
נביא מבחר דעות:
א. כאשר הבן הולך בדרכי אביו הצדיק, השמחה היא כפולה. וז"ל המדרש: "גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק" (בראשית רבה, תולדות פרשה סג סימן א).
ב. כל אחד מהם התייחס אל השני, לשבח. בלשון המדרש: "נתייחס יצחק באברהם, לקיים מה שנאמר "ותפארת בנים אבותם" (משלי י"ז ו), נתייחס אברהם ביצחק, לקיים מה שנאמר "עטרת זקנים בני בנים" (שם שם), כל שכן בנים" (מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כה פסוק יט).
ג. הרשב"ם (שם) פתח כיוון חדש: "לפי פשוטו של מקרא לפי שאמר למעלה בישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית. אבל כאן יצחק עיקר בן היה לאברהם שהוא הוליד את יצחק מאשתו הגמורה כדכתיב כי "ביצחק יקרא לך זרע" (שם כ"א יב).
לדעתו, הדגש בכפילות בא לפסול את שאר בניו של אברהם מנשותיו ופילגשיו האחרות, הם אינם מתייחסים אחרי אברהם כזרעו. הרשב"ם מוכיח את דבריו גם מהפרק הראשון בספר דברי הימים א', שם מובא: "בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל: ... אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל:  וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה ... וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק ..." (פסוקים כח – לד) "לאחר שכתוב כי בני אברהם היו יצחק וישמעאל ובני קטורה, חוזר וכותב סתם ויולד אברהם את יצחק", למעט את הראשונים שאינם נחשבים בניו.
נציע עתה, בענווה, הסבר נוסף.
אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב היו מנהיגים, מלכים, נשיאים של ציבור גדול שהלך אחריהם באש ובמים, כמאמינים באמונת הייחוד. לכן, השיג והשיח של האבות היה עם מלכים. נדגים זאת באמצעות עיון בסיפור חייו של אברהם. הוא נאבק בנמרוד, מנהיגה של המגה-מדינה הראשונה בתולדות האנושות. הוא התמודד מולו בדור הפלגה וניצח אותו רוחנית, לאחר שניצל מהאש הנוראה של הכבשן באור כשדים. הוא גם ניצח את ארבעת המלכים המסופוטמים שהגיעו לעבר הירדן המזרחי, ניצחו את חמשת המלכים, ושבו את לוט בן אחיו. בראש ברית זו, עמד אמרפל, שחז"ל זיהו גם אותו עם נמרוד. לאברהם קשרים עם מלך סדום ועם מלכי-צדק מלך שלם (ירושלים לפי חז"ל). אברהם מנהל משא ומתן מול פרעה מלך מצרים, ומול אבימלך מלך פלשתים. שרה אשתו היא נסיכה ארמית, ועל פי המדרש הגר היא בת פרעה. לכן, אין זה פלא שיש לאברהם גם פילגשים. על פי הרמב"ם רק למלך מותר לקחת פילגש.
אחת מההגדרות של מלכות היא שקיימת שושלת מלכותית. מנהיג שאינו יוצר שושלת מלכותית איננו בדרגת מלך, הוא לכל היותר שופט.
בדברינו לפרשת שמיני תש"ע, הסברנו מדוע דוד לא היה יכול לבנות את בית המקדש ורק שלמה זכה לכך, מפני שרק מלך יכול לקיים מצווה זו. כל עוד לא ישב המלך שלמה על כסאו, מעמדו של דוד היה כאחד השופטים שהנהיגו את עם ישראל מאז יציאת מצרים, אף אחד מהם לא העביר את ההנהגה לבנו אחריו. כמובן שדוד זכה לכך אבל עובדה זו התבררה למפרע, רק בדור הבא. לכן, דוד רק הכין את התשתית והתוכנית האדריכלית לבנית בית המקדש, ושלמה בנה בפועל.
עיינו גם בדברים המפורשים במזמור קל"ב בתהילים: נִשְׁבַּע יְהֹוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ: אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ: כִּי בָחַר יְהֹוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ: זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ:   (שם, יא-יד), זה הסדר המדויק.
הפתיחה הכפולה של הפרשה מדגישה: יש מלך!! (בישראל-ע"ש העתיד), אברהם הצליח להקים שושלת מלכותית, יצחק ישב על כסאו. האב וגם הבן זכו ברגע זה לכתר מלכות.

הבה נתפלל כי העולם כולו יכיר כי"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק". ההכרה הבינלאומית תניב יתרונות עצומים לכל בניו של אברהם, אב המון גויים, ומתוך כך לכלל האנושות.