שנת תשפ"ב | שבת פרשת צו

פנסילבניה, ארה"ב                 Pennsylvania, USA

אדר תשע"ז

שאלה
האם מותר לבן לצבוע את שערו בפורים?

תשובה
אם מדובר בספריי המיועד לתחפושות בלבד, וניכר שאינו צבע כדרך שהנשים צובעות את שערן, הדבר מותר. אם מדובר בצבע אשר בדרך כלל נשים משתמשות לצביעת שערן, מן הראוי להחמיר, אולם אין למחות במקילים.¹

________________

¹ בגמ' (שבת צד ע"ב) מובאת ברייתא: "תניא נמי הכי: הנוטל מלא פי הזוג בשבת - חייב, וכמה מלא פי הזוג - שתים, רבי אליעזר אומר: אחת. ומודים חכמים לרבי אליעזר במלקט לבנות מתוך שחורות, שאפילו אחת חייב. ודבר זה - אף בחול אסור, משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה". הרי שאסור לגבר לצבוע את שערותיו הלבנות לשחורות משום לא ילבש. וכן פסקו הרמב"ם (הל' עבודה זרה יב,י) והשו"ע (יו"ד קפב, ו), ולכן צביעת שיער לגברים אסורה משום 'לא ילבש'.

אלא שבפורים יש שהקלו לגברים להתחפש בתחפושת של נשים, ולא חששו לאיסור 'לא ילבש', ולפי שיטתם יהיה ניתן להקל אף בצביעת השיער (שהרי שניהם אסורים באותו איסור). המהר"י מינץ בתשובה סימן ט"ו כתב שנהגו כן, והביא מספר סברות להקל: א. מאחר שזה מנהג מקובל בפורים, לא שייך בזה 'לא ילבש'. ב. כיון שלא עושים כן לשם נוי ופריצות, אלא משום שמחת פורים, אין בזה איסור לא ילבש. וכשם שיש סוברים שלא חייבים על גזל בפורים, משום שמחת פורים.

וכתב הדרכי משה (או"ח תרצ"ו), שלדעה זו ניתן להקל בפורים גם לגבי לבישת כלאיים האסורים מדרבנן, כיון שעושים כך לשם שמחה, שהרי אפילו איסור דאורייתא של 'לא ילבש' התירו לשם שמחה. אולם הדרכי משה ממשיך וכותב, "אמנם ראיתי למהר"י ברי"ן, שקרא תגר על המנהג של לבישת כלאים, וכתב ויש תולין עצמן בתשובת ריב"א שכתב דליכא למיחש לאיסור גזל משום שמחה. ולאו מילתא היא, דממון ניתן למחילה דהפקר בית דין הפקר מה שאין כן באיסור. ושמעתי מאבא מורי ז"ל שהיה מוחה באותן הלובשים כלאים וכן אני נוהג אחריו עכ"ל. ולפי זה כל שכן דאסור ללבוש הפרצופין". היינו שלפי המהר"י ברי"ן שאסר ללבוש בפורים כלאיים שאיסורם מדרבנן, כל שכן שיש לאסור ללבוש תחפושות של אישה שאיסורו מדאורייתא. ולמסקנה כתב הדרכי משה, שמאחר שפשט המנהג להתיר, נראה לו ליישבו. בגמ' ב"ב (קיג ע"א) יש מי שמתיר ללבוש כלאים כדי להעביר המכס, ומשמע א"כ שכיון שלא מכוין ללבישה מותר, וא"כ ה"ה בתחפושת. [נראה שהדמיון לכלאיים הוא, שכשם שבכלאים אין כוונתו בלבישה אלא להעביר המכס, ה"ה בתחפושת שאין כוונתו ללבישה אלא רק להצגה. אלא שהוכחה זו נראית דחוקה, משום שיש הבדל גדול בין לבישת כלאיים ע"מ להעביר את המכס שאין לו שום רצון חיובי בלבישה, לעומת תחפושת שיש לו רצון ועניין בעצם הלבישה. ונראה שגם הדרכי משה חש בדוחק זה, ולכן מוכיח באופן נוסף.] והוסיף להוכיח את ההיתר, לפי דעת המפרשים (רע"ב כלאיים ט, ב בשם רבותיו) שמטרת הלבישה שם היא כדי שיחשבו שאינו יהודי, כלומר שיש להתיר לבישת איסור המיועדת לצורך הסתרת הפנים. אלא שהדרכי משה מסיים, "כן נראה לי טעם המנהג, אבל טוב להחמיר ולעבוד את ה' בשמחה ולהיות גילה ברעדה".

הרמ"א (תרצ"ו, ח) פסק, "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא; וכן בלבישת כלאים דרבנן. וי"א דאסור, אבל המנהג כסברא הראשונה". אלא שהרבה אחרונים חולקים על הרמ"א וכתבו שגם בפורים אין להקל בזה הב"ח (יו"ד קפב, ה) כותב, "ויש לתת לב על מה שנוהגים בפורים לשנות בגדיהם מאיש לאשה ומאשה לאיש ואין מוחה, ולפי מה שכתבתי בדברים העשויין לנוי ולקישוט אסור לדברי הכל להתכוין כדי להתדמות. וכבר השיב ה"ר יהודה מינץ ז"ל על זה כמבואר בתשובתו (סו"ס טו ד"ה על דבר), ואמר דכיון שאינו עושה כן אלא משום שמחת פורים אין בו איסור... ונראה לפע"ד דדבריו בזה דחויים המה ממ"ש הר"א ממי"ץ להדיא... ואין ספק שאילו לא היו נעלמים מ"ש הר"א ממיץ בזה ממהר"ר יהודה מינץ, לא היה כותב כן... ואין עלינו לומר בזה אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין... אבל כל ירא שמים יזהיר לאנשי ביתו ולנשמעים בקולו, שלא יעברו על איסור לאו, לא בפורים ולא בשמחת חתן וכלה, ותבא עליו ברכה להרים מכשולות מדרך עמינו ומנהגים לא הגונים לא ינהגו עוד". גם הט"ז (שם ס"ק ד) כותב, "ובאורח חיים סימן תרצ"ו הביא רמ"א, דאפילו מפני שמחת פורים המנהג להתיר בזה, ואף על גב דיש אוסרים. ומו"ח ז"ל כתב שיש לאסור את זה, והביא ראיה ממה שכתב ר"א ממיץ לאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה. והשומע לאסור תבוא עליו ברכה, כי יש הרבה מכשולות חס ושלום מזה כשהולכין ביחד בלי היכר איש או אשה" (וראה גם בש"ך שם ס"ק ז). ועיין בחזון עובדיה (פורים עמ' קצט-רא) שהביא הרבה פוסקים שכתבו להחמיר בזה. המשנה ברורה (או"ח תרצ"ו ס"ק ל) כתב, "עיין ביו"ד סימן קפ"ב, שכתב שם הט"ז בשם הב"ח שיש לבטל מנהג זה הן בפורים או בשמחת נישואין, וכ"כ באה"ג שם. ואם כל המלבושים של איש רק מלבוש א' של אשה וניכרים הם, אפשר שאין למחות בהם [פמ"ג]. ועיין בכנה"ג ובשל"ה שהזהירו להרחיק מזה".

מהאמור לעיל נראה, שאין להקל לאיש להתחפש בתחפושת אישה ולהיפך, והוא הדין שאין להקל לאיש (או לילד) לצבוע את שערו בצבע בו נשים רגילות לצבוע. אולם נראה שכן ניתן להקל במקרה שזהו סוג צבע 'פורימי' מובהק, כגון ספריי מסוג מסויים הנמכר בחנויות צעצועים וכד', באופן שניכר לעין כל שאין דרך אישה לצבוע בסגנון כזה.  

 למקורות נוספים, עיינו עוד לעיל בשאלה הקודמת (שאלה מב).