|
שנת תשס"ג | שבת פרשת תצוההתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)תרומת רקמות ואיברים מתחדשים, מחייםבשבועות האחרונים הוכחנו שאין חיוב מצד הדין ב"תרומת אברים", שמשמעותה ויתור על איבר מאברי התורם, גם לא כדי להציל חיים, ומי שעושה זאת הרי הוא חסיד ו"אשרי חלקו של מי שיכול לעמוד בזה" -הרדב"ז. ננסה עתה לברר מה הדין לגבי תרומת דם, מוח עצם, רקמות או אפילו חלקי איברים שהגוף משלים. מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל הסביר שכל החיוב להציל חברו הוא לטרוח בגופו ולהשתדל ככל יכולתו, לכן טוען הוא שגם במקרים אלה אין חיוב לתרום מצד הדין, מדין "והשבותו לו", אלא צריך לומר שיש כאן חיוב מצד "לפנים משורת הדין". ההבדל הוא ברמת החיוב, הדרגה הנמוכה ביותר מבחינת דרגת החיוב היא "מידת חסידות" שהיא מאידך גיסא הרמה הגבוהה ביותר מבחינה מוסרית. הרמה הבינונית מצד החיוב היא "לפנים משורת הדין" שאומנם אינה חלק מהחיובים הפורמליים של כל יהודי, אך ניסיון להתחמק ממנה תוך כדי הסתתרות מאחורי הפורמליסטיקה, עלול לגרום יחס דומה כאשר תהיה פניה אל הבורא בבקשה לקבלת יחס של "לפנים משורת הדין", ממנו. עוד יותר מזה מצינו (כפי שכבר הסברנו בשבוע שעבר) שעם ישראל נענש ר"ל קשות על כך שאימץ לעצמו דרך שהתעלמה מההמלצה של "ועשית הישר והטוב". וזו לשון הגמרא "דתני רב יוסף: (שמות י"ח) "והודעת להם" …, "את הדרך" - זו גמילות חסדים, "אשר ילכו" - זה ביקור חולים, "בה" - זו קבורה," ואת המעשה" - זה הדין, "אשר יעשון "- זו לפנים משורת הדין... דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה…(ומה הבעיה) אלא שהעמידו לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|