שנת תשפ"ג| שבת פרשת תרומה

חמדת השבת: האם אפשר לנצל את היתר גרף של רעי לנקות את הבית בשבת?

בשבוע שעבר סיפרתי על הילדים שהשאירו בסלון חפצים מוקצים. מתוך המעשה למדנו את ההיתר החשוב שנקרא 'גרף של רעי': אם המוקצה גורם לחוסר נעימות (כגון הפצת ריח לא נעים, או שהשארתו תגרום לחוסר נעימות) מותר לטלטל אותו ולהעביר אותו למקום אחר.

כאשר סיפרתי את הדברים לקבוצת אנשים, אישה אחת אמרה: "הצלת אותי!".

דרמטיות שכזאת! מיד שאלתי מה כוונתה?

"תראה" היא אמרה, "פעמים רבות יש בלגן באחד החדרים בשבת. מפוזרים חפצים מוקצים ושאינם, דבר שגורם לי הרגשה לא נעימה. אבל אני יודעת שבמשך השבת אני יכולה לסגור את הדלת ולהתעלם מהבלגן, וכך אני עושה".

"כל הכבוד" עניתי, "אכן אנו נדרשים בשבת להתייחס לכל מלאכתנו כעשויה, ואת זוכה לעשות זאת בפועל. לומר: אמנם יש כאן חוסר סדר, והוא לא נעים לי, אבל בשבת זה פשוט לא מעסיק אותי. אשריך!".

"תודה" היא ענתה, מעט נבוכה. ואז הרימה את פניה ואמרה: "אבל לפי מה שהרב אמר, יש פתרון אחר: להזמין את האורחים לשבת בחדר הזה, וכך ייוצר מצב של אי נעימות, וממילא יהיה מותר לסדר את החדר!".

הרהרתי בדבר. נזכרתי בסוגיית הגמרא, שכן הדברים אינם כל כך פשוטים. 

הגמרא במסכת ביצה (דף לו ע"ב) מספרת מעשה באביי שהייתה לו בעיה בגגו של בית הריחיים. בית הריחיים הוא בקתה נפרדת מהבית. המים דלפו לשם והתחילו למוסס את הריחיים, שהיו עשויות מטיט. אביי התלבט מה לעשות: אסור לטלטל את הריחיים כדי להציל אותם. אך יש כאן הפסד של הריחיים, וגם קלקולם יגרום לבעיהועבודה קשה אחרי השבת.

רבו של אביי, רבה, הציע פתרון פשוט: שאביי יעביר את המיטה (שבזמנם הייתה משמשת גם כספה) לבית הריחיים. כל הבוץ שנוצר מהדליפה ייחשב כגרף של רעי, ואזי יהיה מותר להזיז את הריחיים.

אביי היסס. הרי הגמרא (ביצה דף כא ע"ב) אומרת שאסור לייצר גרף של רעי לכתחילה, כלומר – בכוונה. האם אין בהכנסת המיטה לתוך בית הריחיים יצירת גרף של רעי בכוונה?

בסופו של דבר אביי היסס, ולא עשה את מה שרבו אמר לו לעשות. התברר שהמצב היה חמור משאביי חשב. לא רק הריחים התמוססו, אלא הגג של בית הריחיים קרס גם הוא. אביי הצדיק עליו את הדין, ואמר שנענש על כך שלא שמע לרבו.

אך לכאורה ההיסוס של אביי מוצדק. חבר שלי שלמד בישיבת הר עציון סיפר לי שהרב ליכטנשטיין זצ"ל הקפיד להוציא את האשפה סמוך לשבת, גם אם היה במיכל מעט מאוד אשפה. הוא פסק למעשה שמותר להוציא את האשפה המלאה בשבת, גם אם יש בו מוקצה מחמת גופו, שכן אנינותו לא סבלה פח מלא בשבת. אך הוא סבר שיש להקפיד ששקית האשפה תהיה ריקה בכניסת השבת בכדי להימנע מכך ככל הניתן.

אמנם מעשה זה דוגמא להנהגה של צדיקים, ולא כל אחד זוכה להיות שם. השאלה היא אם מותר להכניס את עצמנו למצב בו יהיה מותר לנו לטלטל גרף של רעי בשבת? מצד שני, נזכור שאביי הצדיק עליו את הדין. לכאורה המשמעות היא שאביי הסכים שאכן היה נכון להעביר את מיטתו לשם!

הרמב"ם פוסק שמותר להניח כלים תחת דליפה בשבת. הוא מזכיר סיפור דברים שנשמע דומה להפליא לשאלתו של אביי, ואינו מציע את הפתרון שהציע רבה. לכאורה המשמעות היא שהרמב"ם מסכים עם אביי. הבית יוסף אומר שהרמב"ם מבין שאביי הצדיק עליו את ההפסד של בית הריחיים, למרות שמצד הדין אכן היה אסור לו להציל אותם בדרך שרבה הציע.

בעלי התוספות והרשב"א חולקים על כך. הם מציעים שני הסברים מדוע רבה צדק בהצעתו להעביר את המיטה אל בית הריחיים: א. בהפסד מרובה מותר לייצר גרף של רעי לכתחילה. ב. זה לא נקרא לייצר גרף של רעי לכתחילה. הרי הריחיים הולכים ונמאסים מאליהם, ללא קשר להתערבותו של אביי. כמובן שאסור לגרום למשהו להימאס בשבת. רבה אינו מציע לייצר משהו מאוס, אלא שאביי יקרב את עצמו אל הדבר המאוס, וכך ייצר את ההיתר. המאירי מנסח את הדברים באופן המתאים ללשון האחרונים: דבר שהוא כבר 'גרף של רעי', מותר לגרום לו לקבל דין של גרף של רעי. רבה אינו מציע שאביי יגרום למשהו להיות מאוס. הוא רק מקנה לדבר המאוס דין של 'גרף של רעי' וכך מאפשר לאביי להזיז אותו.

לכאורה ההבחנה הזאת מתבקשת. על פניו מובן מאליו שיש הבדל בין לייצר דבר מאוס, לבין להתקרב אליו. מה סובר הרמב"ם?

נראה שהרמב"ם חולק על ההבחנה הזאת. למדנו בשבוע שעבר שאין הגדרה אובייקטיבית לדבר מאוס. רמת המאיסות היא תלויית הקשר. אינו דומה דבר המפיץ ריח שאינו נעים בקצה הגינה לאותו הדבר בדיוק שנמצא במרכז הדירה. המשמעות היא שאין היתר 'חפצא' לטלטל דבר מאוס. יש היתר לאדם לו הדבר המאוס מפריע להסיר את המועקה מעליו. מה לי אם הוא גורם לחפץ להימאס, או מנייד את עצמו באופן שהוא חווה את המאיסות הקיימת? בכל מקרה, אומר הרמב"ם, אסור לייצר לעצמנו את ההיתר.

למעשה השולחן ערוך פוסק את שני תירוצי הרשב"א והתוספות גם יחד. במידה ויש הפסד, מותר לנו למקם את עצמנו באופן שיקנה למוקצה דין של גרף של רעי, וכך יהיה מותר לטלטל אותו.אם כך, הסברתי לה, ראשית, לפי הרמב"ם ודאי שאסור לנו לגרום להיתר של גרף של רעי בכוונה. איננו פוסקים כרמב"ם, אך גם לפסיקת השולחן ערוך מותר לך לעבור לחדר בו המוקצה נמצא רק אם יש הפסד מרובה שעלול להיווצר אם לא תעשי כך.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר