שנת תשפ"ג| שבת פרשת תזריע מצורע

פרשת השבוע: על גוף ורוח ועל היחס ביניהם

מה אנו מכניסים לפיותינו? סוף פרשת שמיני הופכת את שאלת האוכל, שבוודאי הוא צורך של הגוף, לשאלה רוחנית.

מו"ר הגר"ש ישראלי לימדנו כי מה שנכנס לפה משפיע על מה שיוצא מהפה. כשרות המאכלים הופכת משאלה גופנית -  מה משביע ומה ערב לחיך? לשאלה רוחנית - כיצד מתקדשים? בהתאם, גם הנושאים המופיעים בפרשיות תזריע מצורע, הופכים את השאלות הגשמיות לשאלות רוחניות. ברית המילה, שלכאורה עוסקת באיבר הכי גשמי, הופכת את הגוף לקדוש מבחינה רוחנית. כל הקשר הגופני בין איש ואישה, מתקדש ומאפשר חיבור, שהוא הדבר הכי קרוב לקירבה בין כנסת ישראל לקודשא בריך הוא, "זכו שכינה ביניהם" (סוטה דף יז ע"א) . כך גם פצעים ונגעי צרעת בגוף האדם, האמורים להצביע על בעיה פיזיולוגית, מקבלים משמעות רוחנית וקשורים לשאלה: מה האדם מוציא מפיו, האם דברי תורה ורעיונות רוחניים או רכילות ולשון הרע?

בשנים האחרונות השאלה: האם ניתן לייצר בשר מתורבת, במחיר השווה לכל נפש? קיבלה תשובה חיובית. חברות רבות גם בישראל משתתפות ב'מירוץ' כדי לנסות לזכות בנתח שוק גדול יותר (תרתי משמע). תהיה לכך גם השפעה חזקה מאוד על המטבח היהודי מבחינות רוחניות ומעשיות רבות.

בכרך החדש, החלק העשירי של שו"ת "במראה הבזק", מובאת תשובה הדנה בהלכותיו של "בשר מתורבת" – meat"  "cultured. נבהיר את הרקע הרוחני של הבעיה ההלכתית באוכל גשמי זה.  

(ניתן לקבל את התשובה ע"י פניה ל- info@eretzhemdah.org ).

היתר אכילת בשר באמצעות נטילת חייו של בעל חיים, התחדש רק לאחר המבול. בפרשת הבריאה ההיתר הוא לאכול ירקות ופירות: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה" (בראשית א' כט).

הבשר (לא הדם) שהיה כאמור מחוץ לתפריט, הותר לאנושות רק אחרי המבול: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (שם ט' ג). ההיתר להרוג בעלי חיים לצורך אכילה, לווה בחידוש האזהרה והדגשת חומרת הרצח של בני אדם: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (שם ו).

חז"ל למדו שבנוסף לאיסור הרצח, שהוא אחד מהאיסורים המוטלים על כל בן אנוש, נתחדש גם האיסור להתאכזר לבעלי חיים = איסור אבר מן החי, כמבואר במסכת סנהדרין (דף נז ע"א): "אבר מן החי - דכתיב "אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" (שם ד).

ההתפתחות בתעשיית הבשר העלתה שאלות מוסריות, שרובן נוגעות בשאלה ההלכתית של איסור "צער בעלי חיים" (עיינו בבא מציעא דף לב ע"א). שאלות אלה מלוות אותנו כיהודים וכבני אדם.

גם הלאו 'בל תשחית' (עיינו דברים כ' יט ובספר החינוך מצווה תקכט) שמשמעותו איסור לפגוע, ללא תכלית, בעולם הנפלא שברא הקב"ה, מתחבר ישירות לאפשרות של הפקת בשר ללא פגיעה באקולוגיה.

הצלחה מעשית והלכתית, בייצור בשר מתורבת, שגם מדרבנן יוגדר "פרווה", תשפיע באופן עצום על המטבח היהודי ועל מנהגי ההפרדה ההלכתיים שמאפיינים כל מטבח יהודי כשר כשלושת אלפי שנים. שינוי זה מחייב, כבר עכשיו, דיון הלכתי ובע"ה בקרוב, גם בדיקה של "פוק חזי מאי עמא דבר" - כיצד יתקבל הדבר וכיצד הציבור ינהג. גם לכך משמעות הלכתית.

הבה נתפלל כי גם "בשר מתורבת" ישתלב בהתקדמות לקראת עולם מתוקן יותר.

תיקון שחייב להתחיל ב"בין אדם לחברו"  ויתקדם בהכרח גם ל"בין האדם לעולמו".

דווקא בימי ספירת העומר נדגיש את החובה העצומה לנהוג כבוד זה בזה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר