שנת תשפ"ג| שבת פרשת קרח

פרשת השבוע: אנחנו, כן נעלה!

מתי אירע כל אחד מן המאורעות המופיע בספר במדבר?

חידה זו עדיין לא נפתרה במילואה (עיינו בדברינו לפרשת קרח תשס"ד).

סמיכות הפרשיות אומרת דרשני, פרשת קורח סמוכה לפרשת שלח!

הצורך לדרוש נובע גם מלשון התורה בפרשת המרגלים, הרומזת לקשר עם מחלוקת קורח ועדתו.

נציין חלק מהסימנים.

אחד מביטויי המפתח בפרשת המרגלים הוא דברי כלב: "עָלֹה נַעֲלֶה" (במדבר י"ג ל) מול דברי המרגלים: "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (שם, שם לא).

דתן ואבירם מכריזים כך גם בפרשת קרח "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה:... לֹא נַעֲלֶה" (שם טז יב-יד).

גם הביטוי: "אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שם י"ד ח) המופיע בדברי החיזוק של יהושע וכלב, וחוזר על עצמו לשלילה בדברי דתן ואבירם: "כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ" (שם , שם יג). הם מכנים כך את ארץ מצרים (עיינו גם בדברינו לפרשת קרח תש"ף).

נסיים (להפעם) בדוגמא נוספת: אחד הביטויים המודגשים לשלילה בפרשת המרגלים, גם בלשון התורה וגם בדברי חז"ל הוא: "עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת... לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (שם, י"ד כז, לה).

ביטוי זה - עֵדָה, מודגש פעמים רבות בפסוקים העוסקים בקרח ועדתו (למעלה מעשר פעמים). כך מופיע גם במקומות נוספים בתנ"ך, בהקשר זה: "קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל יְקֹוָק" (שם, כ"ו ט), "וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְקֹוָק בַּעֲדַת קֹרַח" (שם כ"ז, ג), "תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם: (תהלים ק"ו טז).

חז"ל במדרש קישרו בצורה ברורה בין שתי הפרשיות, תוך איזכור הקשר הלשוני.

על דברי דתן ואבירם: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר", מביא הילקוט: "[אמרו לו] על מה אתה מתרברב עלינו מה טובה עשית לנו הוצאתנו מארץ מצרים שהיא כגן ה' ולארץ כנען לא הכנסתנו, אלא הרי אנו מתים במדבר והנגף משתלח בנו בכל יום" (ילקוט שמעוני פרשת קרח רמז תשנ).

לפיכך נסביר. בעדת קורח הייתה לפחות סיעה אחת, בהנהגת דתן ואבירם, שגם אחרי שמוציאי הדיבה בחטא המרגלים מתו במגפה, ועונש נורא נגזר על דור המדבר, הם המשיכו בהתנגדותם לעליה ארצה וגם המשיכו לחלוק על משה רבנו, ובכך לחלוק, ח"ו, על השכינה. הם לא הסכימו שהמשכן, מבחינה רוחנית, הוא המקום הגבוה ביותר במחנה בני ישראל במדבר. כך מבואר במדרש הבא: "אמרו לֹא נַעֲלֶה, לא נלך היה לו לומר, אלא לא נעלה מכאן שמקום המשכן גבוה מכל מחנה ישראל" (מדרש אגדה במדבר פרק טז פסוק יב).  הם גם לא הסכימו עם הקביעה של חז"ל במדרש ההלכה: "ארץ ישראל גבוהה [מבחינה רוחנית] מכל הארצות" (ספרי דברים פרשת עקב פיסקא לז).

דווקא בימים כשאויבינו מנסים, בכל מאודם, לעשות את ארץ ישראל מקום שקשה ליהודים לגור בו, אנחנו נמשיך ונכריז שתי הכרזות:

"טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (במדבר י"ד ז)

וגם "משה אמת ותורתו אמת והן [קרח וכל עדתו] בדאין [מפיצים פייק ניוז]"

(מדרש תנחומא פרשת קרח סימן יא).

נודה ביתר עוז לקב"ה על הזכות הנפלאה לגור במדינה יהודית עצמאית,

שהישגיה עצומים, מכל בחינה.

ונעשה זאת בדרך של אחדות והדברות, זה צו השעה!

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר