שנת תשפ"ג| שבת פרשת ראה

פרשת השבוע: על קוֹל עָרֵב, עַרְבוּת ועֲרָבוֹת (חלק ב)

נמשיך לעסוק בדבריו המופלאים של בעל "תפארת שלמה" (על פרשיות מקץ וויגש). לדבריו יש משמעות אדירה גם בימינו.

"אמנם הנה נודע כי בחינת יהודה הוא בחינת המלכות ... הנה בחינת המלכות שלמעלה שם הוא עיקר העֲרָבוֹת. (לכן) יעקב תיקן תפלת ערבית לרמז ענין העַרְבוּת אשר התחיל מיעקב אבינו. וזהו שנאמר: "הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב" (שיר השירים ב' יד). כי בענין התפלה בזאת יעלה לרצון למעלה אם היא בבחינת עַרְבוּת להתפלל כל אחד ואחד בעד חבירו. וזה גם כן "מעריב ערבים" בחינת העַרְבוּת. לכן כאשר בא ראובן לפני אביו בראשונה בטענת "את שני בני תמית" (בראשית מ"ב לז) לא פנה אליו. אך יהודה כאשר בא בטענת הערבות "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (מ"ג ט), כתיב אח"כ "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים" (שם מ"ג יד). כי אז בטח לבו כי מהר יצמח להם הישועה על ענין מכירת יוסף. וזהו שכתוב כאן "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי" (שם, מ"ד לב) וכתיב מיד אח"כ "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק" (שם, מ"ה א), כי היה מיד התיקון נצמח על מכירת יוסף. והוא הרמז על הגאולה העתידה במהרה בימנו מה שפגמו בענין העַרְבוּת מה שמכרו את יוסף. כי הגאולה העתידה במהרה בימנו יהיה גם כן ע"י האחדות בין בני ישראל, בבחינת העַרְבוּת, איש את רעהו יעזורו באהבה ואחוה וריעות אמן".

שני ההיגדים הראשונים הובילו אותנו לקשר המדהים שבין גאולה שבאה לידי ביטוי בעצמאות ישראלית, לבין מלכות שמים ש"רוכבת בעֲרָבוֹת".

ההיגד השלישי לוקח אותנו עוד צעד קדימה:

"(לכן) יעקב תיקן תפלת ערבית לרמז ענין הערבות אשר התחיל מיעקב אבינו".

ונפרש: הפעם הראשונה שבה התורה משתמשת במונח עֶרֶב, הוא בפסוק המסכם את הבריאה ביום הראשון: "... וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א' ה). האור של היום הראשון הוא אור הגאולה, שיתגלה שוב לעתיד לבוא, ביתר שאת, בימות המשיח (עיינו ישעיהו ל' כו).

בעל ה"תפארת שלמה" מחבר את העֲרָבוֹת לעֶרֶב וממילא ליעקב אבינו, שתיקן את תפילת ערבית (ברכות כו ע"ב). מכאן הדרך קצרה אל העַרְבוּת, שקשורה בטבורה, למשבר שהתרגש במשפחת יעקב. הקלקול הגדול התרחש כאשר יהודה, מנהיגם של השבטים, פגע בערבות ההדדית, ומכר את יוסף. מכירת יוסף הורידה את יהודה מגדולתו: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (בראשית, ל"ח א), וקשרה אותו לנפילה הקשה בפרשת העֵרָבוֹן: "וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ" המופיע שלש פעמים בפסוקים אלה (שם, ל"ח יח). הערבות ההדדית שהופרה, הובילה לפרשיית העֵרָבוֹן המכוער. "יהודה שהורה דרך תשובה לבת השובבה" (סליחות) חזר בתשובה וקיבל על עצמו לתקן, בהיותו ערב לבנימין.

בהמשך נראה כיצד הרעב (אותיות ערב) זירז את התיקון.

בעל ה"תפארת שלמה" מתקדם עוד צעד, "וזהו שנאמר: "הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב" (שיר השירים ב' יד). כי בענין התפלה בזאת יעלה לרצון למעלה אם היא בבחינת עַרְבוּת להתפלל כל אחד ואחד בעד חבירו".

המושג עָרֵב מופיע שוב, הפעם במשמעות של נעים: קוֹלֵךְ עָרֵב. הוא צועד בעקבות חכמים, במסכת תענית, שאמצו פסוק זה  כשקבעו מי ראוי לייצג את הציבור כשליח ציבור בזמן התפילה: "אין מורידין לפני התיבה אלא אדם … ופרקו נאה, ושפל ברך, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה, וקולו ערב" (דף טז ע"א), אבל הוא מתקדם עוד צעד וטוען, כי הקוֹל העָרֵב בא לבטא גם את הכוונה של המתפלל. הוא צריך להתפלל גם עבור חברו, בבחינת "כל ישראל ערבים זה לזה". זו גם כוונתו של יעקב אבינו, שתיקן תפילת ערבית, שפותחת בברכת מעריב ערבים, להדגיש ולמקד את התפילות בנושא הערבות ההדדית. כך התפילה תתקבל אצל "רוכב ערבות מלך עולמים" ברקיע השביעי.

מכאן עובר "התפארת שלמה" להסביר מה קרה בביתו של יעקב. ואנו נעבור ישירות, בעקבות המדרש, לביתו של ישי, שבנו ייסד את מדינת היהודים העצמאית הראשונה, בכך נעסוק בדברינו בשבוע הבא.

דווקא בימים אלה, על כולנו לעסוק בנושא הערבות ההדדית, ולחזק את הקשרים בין חלקי האריג העדין, שממנו מורכבת החברה הישראלית, במדינת היהודים העצמאית בימינו, ראשית צמיחת גאולתנו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר