שנת תשפ"ג| שבת פרשת עקב

פרשת השבוע: על קוֹל עָרֵב, עַרְבוּת ועֲרָבוֹת (חלק א)

במעלתו של הקול עסקנו בשבועיים האחרונים (עיינו פרשת דברים תשפ"ג; פרשת ואתחנן תשפ"ג).

בכותרת עסקנו בקיצור, גם בדברינו לפרשת ויחי תשפ"ג.

נביא שוב את דבריו של בעל "תפארת שלמה", על פרשיות מקץ וויגש:

"אמנם הנה נודע כי בחינת יהודה הוא בחינת המלכות ... הנה בחינת המלכות שלמעלה שם הוא עיקר העֲרָבוֹת. (לכן) יעקב תיקן תפלת ערבית לרמז ענין העַרְבוּת אשר התחיל מיעקב אבינו. וזהו שנאמר: "הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב" (שיר השירים ב' יד). כי בענין התפלה בזאת יעלה לרצון למעלה אם היא בבחינת עַרְבוּת להתפלל כל אחד ואחד בעד חבירו. וזה גם כן "מעריב ערבים" בחינת העַרְבוּת. לכן כאשר בא ראובן לפני אביו בראשונה בטענת "את שני בני תמית" (בראשית מ"ב לז) לא פנה אליו. אך יהודה כאשר בא בטענת הערבות "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (מ"ג ט), כתיב אח"כ "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים" (שם מ"ג יד). כי אז בטח לבו כי מהר יצמח להם הישועה על ענין מכירת יוסף. וזהו שכתוב כאן "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי" (שם, מ"ד לב) וכתיב מיד אח"כ "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק" (שם, מ"ה א), כי היה מיד התיקון נצמח על מכירת יוסף. והוא הרמז על הגאולה העתידה במהרה בימנו מה שפגמו בענין העַרְבוּת מה שמכרו את יוסף . כי הגאולה העתידה במהרה בימנו יהיה גם כן ע"י האחדות בין בני ישראל, בבחינת העַרְבוּת, איש את רעהו יעזורו באהבה ואחוה וריעות אמן".

עד כאן דבריו העמוקים והנפלאים שנדמה כי נכתבו כהדרכה לימים אלה. ננתח אותם משפט משפט ונתחיל בהקדמה.

הרב שלמה ב"ר דב צבי הכהן רבינוביץ, נולד בשנת תקס"א (1801) והסתופף אצל גדולי החסידות בדורו: היהודי הקדוש מפשיסחא וה'חוזה' מלובלין. מטרתו היתה להסביר כיצד יתקבלו תפילותינו, כיצד נחיש את גאולתנו ונזכה למה שהיה חלום רחוק בימיו, למדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל. הוא פותח את דבריו בהנחת יסוד ("הנה נודע"):

"אמנם הנה נודע כי בחינת יהודה הוא בחינת המלכות", כלומר המלכות ניתנה ליהודה, כמפורש בפרשת ויחי "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" (מ"ט י).

בהמשך הרב ידון בבירור: איך ניתן לזכות בחידוש המלכות = שלטון יהודי עצמאי (הראי"ה קוק במשפט כהן) בארץ ישראל?

דבריו: "הנה בחינת המלכות שלמעלה שם הוא עיקר הערבות" טעונים הסבר.

מצאנו כי נחלקו חכמים: "אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן ... ריש לקיש אמר: שבעה, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות ... ערבות - שבו צדק, משפט וצדקה, גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים, ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות, וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים" (חגיגה דף יב ע"ב).

בסוגיא בדיון בדעת ריש לקיש, מפורט המקור המובא בפסוקים לכל רקיע. אנו נתרכז 'ברקיע השביעי' (ביטוי שהשתרש גם בלשון הרחוב = המקום שכולם רוצים להיות בו). שמו של רקיע זה הוא "עֲרָבוֹת" מקורו בתנ"ך הוא הפסוק בתהילים: "שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו" (ס"ח ה).

על פי הגמרא, לרקיע זה חשיבות מרובה בגלל תכולתו המיוחדת, ונזכיר במיוחד את הצדק, המשפט והצדקה.

רבי ברוך בן שמואל ממגנצא, פוסק ופייטן שחי לפני כתשע מאות שנה, עשה "יחסי ציבור" מצוינים לרקיע זה, בזמירת השבת המפורסמת שחיבר: "ברוך אל עליון". נצטט את הבית השני: "רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מֶלֶךְ עוֹלָמִים, אֶת עַמּוֹ לִשְׁבּוֹת אִזֵּן בַּנְּעִמִּים, בְּמַאֲכָלֵי עֲרֵבוֹת (לזה נגיע בהמשך) בְּמִינֵי מַטְעַמִּים, בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד זֶבַח מִשְׁפָּחָה".

הקשר בין ההיגד הראשון, העוסק במלכות, לשני, העוסק ברקיע השביעי - המכונה ערבות, מבוסס גם על חכמי האמת שקישרו את ספירת המלכות עם הרקיע השביעי.

נוסיף במאמר מוסגר, כי לשיטתם זה המקור לכך שהאושפיזין בסוכה ביום השביעי, שהוא יום הערבות, הוא דוד המלך וד"ל.

נסכם כי הערבות ההדדית היא הבסיס למדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל!

השכם והערב, בכל יום, חייבים לשנן זאת.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר