שנת תשפ"ד| שבת ראש השנה

פרשת השבוע: לשאת עיניים סביב

"אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? - אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני" (ראש השנה טז ע"א).

לכן, העקדה תופסת מקום חשוב בנוסחי הסליחות השונים, ובתפילות ראש השנה של כל העדות.

חכמים גם קבעו את פרשית העקדה כקריאת התורה של היום השני.

נעיין בפרשיה ונגלה כי נשיאת העינים והראיה מאוד מודגשים בה:

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:... וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:...(וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי): וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְקֹוָק יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְקֹוָק יֵרָאֶה" (בראשית כ"ב ג – יד).

לזכות עמידתם של אברהם ויצחק בניסיון זה, יש השפעה אדירה על תולדות עם ישראל לאורך ההיסטוריה. גם בית המקדש נבנה, כנראה, בזכות הלקח הכפול: המסירות לקיום הציווי האלקי, והלקח שבני אברהם אינם מקריבים ילדים כקרבן (מה שהיה נפוץ מאוד להוותנו ובושתנו בתרבויות עתיקות רבות). רמז כפול לקשר זה, ניתן למצא בדברי הימים.

הראשון, כשדוד מגלה את מקום בניית המקדש, הכתוב משתמש בלשון זו: "וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם..." (דבהי"א כ"א טז).

השני, כששלמה בונה את בית המקדש, הכתוב מחבר את שני המאורעות: "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ..." (דבהי"ב ג' א).

מאות שנים אחר כך, כשהנביא ישעיהו מנסה לנחם את עם ישראל, גם הוא משתמש פעמיים באותה מטבע לשון, ובאותו הקשר של קיבוץ גלויות:

"שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם יְקֹוָק כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה: כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ:... וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם" (ישעיהו מ"ט יח – כא, עיינו גם שם ס' ב-ד).

המסקנה היא שבלימוד פרשיה זו יש לשאת עיניים מעבר למה שנראה במבט ראשון, להביט אל צור ישראל וגואלו, וגם להתבונן על הנמצאים במעגלים השונים סביבנו, ועל כל הקורה להם, גם אם אינם משויכים לחבורתנו הקרובה.

שאו עינכם סביב וראו!

אחרי אלפיים שנות שממה בארץ ישראל וחורבן נורא של יהדות אירופה, זכה דורנו לראות בעיניו את נס קיבוץ הגלויות. מיליוני יהודים התקבצו ובאו לארץ ישראל והקימו מדינה לתפארת. מדינה שהכילה בתוכה יהודים עם מנהגים שונים ומסורות שונות, שדיברו שפות אחרות ושהפכו אזור מדברי ונחשל לגן פורח, מהרבה בחינות. נשיאת עיניים זו  מחייבת אותנו לשמור על נס הזכייה, להביט בעין טובה גם על אלה שאנחנו חולקים עליהם, או שהם חולקים עלינו. לא נשפיל מבט ולא נסכים שהקיצוניות תשתלט על השיח ותעכב את פריחתה של המדינה הנפלאה שקיבלנו, ממש לא על מגש של כסף!

(נזכיר כי עשרות אלפי משפחות מתמודדות בתקופה זו של השנה, עם השכול והכאב כתוצאה מהלחימה הקשה במלחמת יום הכיפורים).

לקראת ראש השנה ויום הכיפורים,

נתחזק באהבת חינם, למרות המחלוקות.

 נדגיש כי המשותף עולה לאין ערוך על המפריד.

נחפש כל אחד את מעלותיו של השני, ונרוויח שגם אותנו ידונו בדרך זו.

נקשיב לקול השופר, נישא את עיננו סביב ונחפש היכן צריך וניתן לשפר.

בזכות זה נזכה לכתיבה וחתימה טובה ולשנה בה נחזה ביותר אחדות.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר