שנת תשפ"ד| שבת ראש השנה

חמדת השבת: מהות מצוות תקיעת שופר

אמרה התורה (במדבר כט א) "יום תרועה יהיה לכם". מכאן למדנו שיש חובה להריע בראש השנה.

בשאילתות (וזאת הברכה קעא) פוסק שיש חובה לתקוע בשופר, ובהתאם לכך יש לברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לתקוע בשופר". בדומה לכך גם הסמ"ג (עשין מב) פוסק שמצוות עשה לתקוע בשופר בראש השנה, שנאמר 'יום תרועה יהיה לכם'.

במסכת ראש השנה (דף טז ע"א) רבי אבהו אומר שתוקעים בשופר של איל כדי שהקב"ה יזכור את עקידת יצחק. לכאורה עולה שהמטרה היא להשמיע את קול השופר לפני הקב"ה. יתכן וזו כוונת הסמ"ג והשאילתות: המטרה היא להשמיע את קול השופר לפני הקב"ה. לכאורה שמיעת השופר על ידינו אינה חלק מהמצווה.

לעומתם, הרמב"ם (בשו"ת סימן קמב) נשאל "מה ההבדל בין הנוסחים "לשמוע קול שופר" ו"על תקיעת שופר"? הרמב"ם עונה שיש הבדל גדול ביניהם. הוא מסביר שאם המצווה הייתה לתקוע בשופר, כולם היו צריכים לתקוע, איש איש בשופרו שלו. לאור זאת הוא מכריע שכשם שאין מצווה לבנות סוכה, אלא לשבת בה, אין מצווה לתקוע בשופר, אלא התקיעה היא זו שמאפשרת את השמיעה.

בהלכות תשובה (פרק ג הלכה ד) הרמב"ם כותב: "אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה". מלשון זו עולה שמטרת יום התרועה היא לעורר את הלבבות לתשובה. בכדי להתעורר, עלינו לשמוע את קול השופר. כאמור, השמעת קול השופר רק מאפשרת לשמוע אותו. 

לפי הראשונים האחרים, מדוע באמת לא כולם תוקעים בשופר?

האבני נזר אומר שהתוקע הוא שליח של כל יחיד ויחיד בציבור. יש בדבר קושי מסוים, מכיוון שבדרך כלל אין אפשרות למנות אדם אחר לשליח לקיים מצווה שמוטל עלי לבצע בגופי. מעבר לכך, אנו פוסקים ש'מצווה בו יותר מבשלוחו' (ע"פ מסכת קידושין דף מא). לאור דבריו ראוי לירא שמיים להחמיר ולתקוע בשופר בעצמו, ולא מצאנו שיש מי שמחמיר בזה!

הרב פרנק (שו"ת הר צבי חלק ב פה) מחדש שהתוקע מוציא את הציבור ידי חובתם בתורת 'שומע כעונה'. מצד אחד, לכאורה דין 'שומע כעונה' הוא לכתחילאי יותר מדין שליחות. ברם, הרב פרנק עצמו מפקפק בחידוש זה. הוא מציע שדין "שומע כעונה" מניח שאין חשיבות גדולה לאמירת המילים שהאדם אומר, אלא הדבר החשוב הוא ביטוי הדברים. ניתן לבטא את הדברים בפיו, וניתן לשמוע באזניו וכך לקבל את הדברים. אך תקיעת שופר זו מצווה מעשית, מצווה הדורשת פעולה מסוימת. ב'שומע כעונה' המתייחס לתוכן ניתן לוותר על הדיבור. אך ביחס לתקיעת שופר, אם אכן המצווה היא לבצע את פעולת התקיעה, כיצד השמיעה מהווה תחליף למעשה התקיעה? 

מנגד, ישנם מספר מקורות שנראים שאינם תואמים את דברי הרמב"ם:

במשנה (ראש השנה פרק ג משנה ח) נאמר שחרש שוטה וקטן אינם יכולים להוציא את הציבור ידי חובת תקיעת שופר. לפי הרמב"ם לכאורה הדבר מפתיע: מדוע לא? השומע שמע קול שופר. מה זה משנה מי תקע בו?

בגמרא על משנה זו עולה יותר מכך: שחציו עבד וחציו בן חורין אינו יכול לתקוע עבור עצמו, מכיוון שהצד עבד שבו אינו חייב במצווה, ואינו יכול להוציא ידי חובה את צד בן החורין שבו. אך אם המצווה היא לשמוע את קול השופר, אין משמעות שהתוקע הוא גם עבד, שהרי בפועל האדם שמע קול שופר.

האחרונים (מובאים באגרות משה חלק א סימן קעג) מוכיחים שיש צורך שהתוקע יכוון להוציא את הציבור ידי חובתו. לכאורה אם המצווה היא לשמוע את קול השופר, מדוע כוונת התוקע משפיעה? בין אם התוקע יכוון לכך או לא, בפועל השומע שמע קול של שופר!

אחרונים רבים (שפת אמת, יד המלך (בנו של הנודע ביהודה), שאגת אריה) מסבירים שגם הרמב"ם מודה שישנה דרישה שהשופר יתקע על ידי מי שחייב במצווה. כשם שאי אפשר לשמוע את קול השופר מהקלטה, וגם לא מקרן של פרה, אלא דווקא משופר, כך אי אפשר לשמוע קול תקיעה סתמית, אלא דווקא של מי שחייב במצווה. לכן צריכים שהתוקע יכוון, שהתוקע יהיה חייב במצווה, ושאר פרטי הדינים המתאימים לזה. 

אמנם הגדרה זו מגדירה איזו תקיעה מקיימת את המצווה ואיזו לא, אך היא לא עונה על השאלה היסודית: מדוע? אם באמת המצווה היא לשמוע קול שופר, מדוע שפרטי דינים אלו ישפיעו על היציאה ידי חובת המצווה? 

אולי אפשר לפתור את הדברים בעזרת גמרא נוספת:

תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: ... ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות - כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה – בשופר (ראש השנה דף טז ע"א)

אנו תוקעים בשופר כדי להמליך את הקב"ה. כיצד מתבצעת המלכה? עומד אדם אחד, נציג הציבור, וכולם שומעים את ההכרזה הגדולה, את תרועת החצוצרות והשופרות המקבלות את פניו. בעזרת טקס מלכותי זה אנו ממליכים את ה' עלינו. 

יתכן ותפיסה זו תתן מענה לשאלות ששאלנו על שני הצדדים:

לפי הרמב"ם, ההמלכה נעשית על ידי שמיעת קול השופר. העמידה ושמיעת השופר היא ההסכמה לקבל את מלכותו. אך זה עובד רק אם התוקע עצמו הוא חלק מהמצווה, כמו במעמד המלכה רגיל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר