שנת תשפ"ד| שבת פרשת בראשית

פרשת השבוע: על בראשית, בריאה, מחשבה, מעשה, התחדשות ואחדות חלק ב'

חודש תשרי וחגיו, דברינו לסוכות תשפ"ד, מפנים זרקור רוחני לכיוון האחדות.

בראש השנה אנו קוראים לכל באי עולם להתאחד עִם עַם ישראל, בטקס ההמלכה השנתי של בורא עולם על כל היצורים והפעולים.

ביום הכיפורים אנו נקראים לטפל בחיזוק הקשרים שבין אדם לחבירו ולהתרכז במחילה הדדית האחד לשני, כך נזכה גם לכפרה מלמעלה. בסוכות אנו מאגדים את כולם יחד, הערבה עם האתרוג ההדס והלולב ואז מתחילים מבראשית.

גם השבוע נמשיך לעסוק בנושא זה מנקודת מבטו של בעל ה"שפת אמת". 

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". על פסוק זה, הראשון בתורה, הוא מעיר ומאיר:

"עשרת ימי תשובה הם נגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם. וראש השנה נגד בְּרֵאשִׁית, כדאיתא בְּרֵאשִׁית נמי מאמר הוא (ראש השנה דף לב ע"א). והוא כולל כולן. ועל זה אמרו והלא במאמר אחד יכול להבראות...(אבות פ"ה מ"א), שהוא מאמר האחדות שעלה במחשבה לפניו יתברך. וכמו שיהיה לעתיד כשיתוקן הכל. ועל זה אמרו חז"ל גם כן עלה במחשבה לבראות במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדת הרחמים (רש"י בראשית א' א). והכלל כי קודם חטא אדם הראשון היה מוכן להיות בחינת מאמר אחד כנ"ל. אך על ידי התערובת נעשה בחינת השיתוף מדת הרחמים והיה הבריאה בעשרה מאמרות, ליתן שכר ועונש כדאיתא במשנה (אבות שם)". (ראש השנה תרמ"ב).

האדמו"ר מגור פותח בפסקא זו כיוון חדש ומהפכני בהבנת סיפורי הבריאה.

הסיפור הראשון הפותח במילה בְּרֵאשִׁית, מתאר את העולם כפי שהיה יכול להיברא לפני חטאו של אדם הראשון, ואח"כ כפי שהוא נברא בפועל, בגלל ההכרח לשתף את מידת הרחמים, כפי שיבואר בהמשך.

מצד אחד, בְּרֵאשִׁית הוא מאמר כמבואר בסוגיא במסכת ראש השנה:

"הני עשרה מלכיות כנגד מי? ... רבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם (בראש השנה – רש"י). הי נינהו (מי הם המאמרות?) - ויאמר (הביטוי וַיֹּאמֶר הוא המאמר) – (מקשה הגמרא והרי הביטוי) וַיֹּאמֶר דבראשית (בסיפור הבריאה הראשון, מופיע רק) תשעה הוו! (תשע פעמים) – (ומתרצת) בְּרֵאשִׁית נמי מאמר הוא, דכתיב בִּדְבַר יְקֹוָק שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם: (תהילים ל"ג ו) (ואף על גב דלא כתיב ביה ויאמר יהי שמים - כמאן דכתיב דמי, דבאמירה נמי איברי ולא בידים – רש"י)" (דף לב ע"א).

מצד שני, הוא עומד בפני עצמו ולכן הוא מופיע כביטוי אחר, גם אם יש לו את אותה משמעות, בְּרֵאשִׁית בָּרָא = מאמר - וַיֹּאמֶר. לכן, מסביר השפת אמת כי הביטוי בְּרֵאשִׁית כולל בתוכו את כל עשרת המאמרות – "והוא כולל כולן".

תירוצו של האדמו"ר פותח פתח להבנה חדשה של המשנה במסכת אבות:

"בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" (פרק ה מ"א).

המשנה איננה מסבירה מתי ומהיכן הגיע החשש מפני הרשעים, שגרם לכך שהעולם נברא בעשרה מאמרות, ולא במאמר אחד שמאחד את כולם בְּרֵאשִׁית. לכן השפת אמת מסביר, שהעולם בו אנו חיים, בעולם העשייה, איננו מתואר בסיפור הראשון, הוא מתואר בסיפור השני. למי שנברא בצלם אלקים אין בחירה וממילא אין שכר ועונש! רק למי שנוצר מעפר מן האדמה יש בחירה, ולכן הוא  מקבל שכר על הבחירות הנכונות, וממילא יש בו גם רשעים שאינם מקבלים שכר אלא נפרעים מהם, ח"ו. אומנם, בפוטנציאל, הרשעים כבר נמצאים ביום הראשון, ולכן האור של היום הראשון נגנז כדי שהם לא ישתמשו בו. הוא יחזור רק לעתיד לבא, בזמן התיקון (הרחבת דברים תוכלו למצוא בספרי 'צפנת שמואל' – מלכות דוד בפרק המבוא, תחת הכותרת מה בין שאול לדוד).

לפיכך, עולם המעשה הוא תוצאה של עשרה מאמרות. תיקון הפירוד שנוצר מכך הוא בתשובה = מידת הרחמים, המחזקת את האחדות.  השופר בראש השנה רומז לכל אחד לשאוף לתקן את הרצון ל'תיקון העולם', הדרך היא האחדות, התקיעה הפשוטה לפני, והתקיעה הפשוטה אחרי, שמאחות את השברים. 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר